1ונקדשתי וגו'. אמר רב אדא בר אהבה, מניין שאין היחיד אומר קדושה קצהבמשנה מגילה כ"ג ב' חשובים כל הדברים שבקדושה, כגון קדושה וקדיש וברכו וקריאת התורה בצבור ונשיאת כפים ועוד.
שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, מאי משמע, אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' קרח) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה קצודרשה זו צריכה השלמה, שהרי מלשון הבדלו מתוך העדה דבפ' קרח אינו מבואר שעדה הוי עשרה, וצריך להוסיף ואין עדה פחותה מעשרה כדכתיב בפ' מרגלים עד מתי לעדה הרעה הזאת, והמרגלים היו שנים עשר איש יצאו יהושע וכלב ונשארו עשרה, ועיין מש"כ בדרשה הבאה.
.
(ברכות כ"א ב')
2ונקדשתי בתוך בני ישראל. כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' מקץ) ויבאו בני ישראל בתוך הבאים, מה התם בני ישראל עשרה אף הכא בני ישראל עשרה [מכאן לדבר שבקדושה שאין אומרים בפחות מעשרה] קצזעיין בדרשה הקודמת. וי"ל דלא ניחא להירושלמי ללמוד כמו שיליף שם הבבלי, משום דאין הגז"ש ישרה אלא כפולה, דמקודם למדו שם מתוך העדה דכתב בפ' קרח ואח"כ בגז"ש עדה עדה ממרגלים. ומבואר בפוסקים דהני עשרה צריכים להיות ישראלים זכרים וגדולים, וזה נלמד מדרשה שלפנינו ומהקודמת וכן מדרשה הבאה, והגר"א באו"ח סי' נ"ה הראה לזה מקור אחר, ולא אדע למה לא הביא מדרשת הבבלי או מדרשת הירושלמי שלפנינו. וע"ע לפנינו בפ' האזינו בפסוק כי שם ה' אקרא.
.
(ירושלמי ברכות פ"ז ה"ג)
3ונקדשתי בתוך בני ישראל. עיין לעיל בפ' אחרי בפסוק וחי בהם וצרף לכאן.
4בתוך בני ישראל. א"ר יעקב א"ר יוחנן, אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם, פשיטא ישראלים בעינן דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, היו תשעה ישראלים ועובד כוכבים אחד מהו, תא שמע, כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם (פ' קרח) הבדלו מתוך העדה הזאת, מה להלן עשרה ישראל אף כאן עשרה מישראל קצחגם כאן כמו בדרשה דלעיל חסרה השלמת דרשה זו ויליף עדה עדה ממרגלים מה להלן עשרה אף כאן עשרה וכמו שכתבתי לעיל אות קצ"ו. –
והנה יש לי בענין זה בכלל מקום עיון בשיעור פרהסיא דמצינו שיעורים שונים בגמרא, דכאן מבואר דאין פרהסיא פחותה מעשרה, וכן משמע בכתובות ז' ב' שצוה שמואל לרב חנא בגדתאה שיביא אליו עשרה בני אדם ויפרסם לפניהם דין אחד, וכן במנחות מ' ב' ולרמו בי עשרה ולפרסמו למילתא, וכנגד זה מצינו דגם בחמשה הוי פרסום כמו ביבמות ק"א ב' לענין חליצה דצריך חמשה דיינים כדי לפרסומי מילתא, ויותר מזה מצינו דגם בשלשה הוי פירסום, כמו בגיטין מ"ו א' כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר וקיי"ל שם כמה רבים שלשה, ופירש שם בפיה"מ להרמב"ם דהטעם הוא משום פירסום [אך מש"כ שם הוא וכן רש"י בגיטין ל"ה ב' דכיון שנתפרסם בפני עשרה – צע"ג, דהא קיי"ל שם כרב נחמן], וכן בב"ב ל"ט ב' לענין מחאה סגי בפני שלשה, ושם הטעם כדי שיתפרסם הדבר, וכן בשבועות כ"ה ב' והוא דידעו בו שלשה בני אדם, ופירש"י כל דבר שידעו בו ג' אנשים הוי פרהסיא, וכ"מ בערכין ט"ו א' כל מילתא דמתאמרה באפי תלתא לית לה משום לישנא בישא משום דעבידא לגלויי, וצ"ע לכוין הענין כמו שהוא.
ונ"ל לחלק הענין, דהיכי דענין הפרסום הוא דבר כללי שצריך שיתודע לכל ישראל, אז צריך עשרה, יען דאף כי גם בשלשה עביד לגלויי, אבל אינו בהכרח שיתפרסם פרסום מוחלט וכללי על ידיהם, משא"כ בדבר הנוגע ליחיד אז די פירסום ע"י שלשה, ולא איכפת לן אם לא יתפרסם פרסום כללי, וראיה לזה, שכן בדבר כללי תפסו חז"ל כל האמצעיים המועילים יותר לפרסום, שכן אמרו במנחות שם שאלה העשרה המפרסמים יצאו גם לשוק שהוא מקום יותר מסוגל לפרסום.
ולפי הנחה זו יתכוונו כל הסוגיות שהבאנו, כי בפרסום דין כללי הנוגע לכל ישראל הצריכו עשרה ולפרסום יחיד הסתפקו בשלשה, ודו"ק.
ומה שהצריכו בסוגיא כאן לענין קידוש השם עשרה דוקא, הוא מטעם גזה"כ מגז"ש ונקדשתי כמבואר למעלה, ויתיישב בזה מה שהקשו התוס' בפסחים נ"ג ב' ברש"י שם מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו נפשם על קה"ש ופירש"י למה לא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם, והקשו התוס' דהא התם פרהסיא הואי וקיי"ל דבפרהסיא יהרג ואל יעבור, אבל לפי המבואר דבקה"ש בעינן עשרה וישראלים דוקא, ניחא מאד, כי במדרש שה"ש (ז' ח') איתא דלדעת רשב"י לא היה באותה מעשה של חנניה מישאל ועזריה ישראלים אלא הם, וא"כ מדינא לא היו צריכים למסור נפשם, כיון דאין זה נקרא פרהסיא לענין זה.
והא דבעינן בחליצה חמשה לפרסומי מילתא – באמת לא נתבאר לי שיעור זה כלל, אחרי דלא מצינו רק או שלשה או עשרה, ואפשר לומר משום דבחליצה כתיב ונקרא שמו בישראל חלוץ הנעל, ומעוט רבים שנים, וא"כ משום הקריאה לבדה צריך שיהיו שנים, ולכן צריך עוד שלשה לפרסומי מילתא, ועדיין צ"ע בזה.
.
(סנהדרין ע"ד ב')
5בתוך בני ישראל. מכאן שבני ישראל מצווין על קידוש השם ואין בני נח מצווין על קידוש השם קצטי"ל בטעם הדבר אע"פ שעל ברכת השם מצווין כמבואר בפ' בראשית ע"פ המבואר בדרשה הבאה דעל מנת כן הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים כדי שיקדשו שמו, וא"כ בעובד כוכבים שאין בהם תנאי זה אינם בכלל מצוה זו. ובבבלי סנהדרין ע"ד ב' חקרו הרבה אם ב"נ מצווין על קדוש השם או לא ולא הובאה דרשה זו, אכן כפי הנראה לי מהמשך לשון הגמרא בבבלי שם ובירושלמי שלפנינו חסר זה המאמר בגמרא סנהדרין שם.
.
(ירושלמי שביעית פ"ד ה"ג)