לכן אמר וגו׳. אמר לו הקב"ה למשה הקדים לו שלום, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום כגאינו מבואר תכונת וענין ברכה זו, וי"ל למ"ד פינחס זה אליהו ברכו בברכת השלום ע"פ מ"ש בעדיות פ"ח מ"ז אין אליהו בא אלא לעשות שלום בעולם, יעו"ש. וזה ברכו כאן בסגולה זאת שיעשה שלום בעולם, והוא כתשלום גמול על השלום שעשה כביכול בין הקב"ה ובין ישראל ועצר המגפה. , וראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם כדבפשטות י"ל הכונה דאופן כפרה כזו שעשה פינחס, היינו שקנא קנאת ה', מסוגל לעולם להגן ולשכך חמת ה'.
וגם י"ל הכונה ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, דלכאורה קשה למה זה זכה פינחס לתשלום גמול המבואר בזה יותר ממשה רבינו שמצינו בו כמה פעמים ששכך חמת ה' מעל ישראל כמו בעגל ומרגלים.
אך הענין הוא, כי בזה חלוקה השבת החמה של משה משל פינחס, כי משה השיב חמת ה' רק לזמן, אבל עדיין נשאר כביכול בלבו של הקב"ה טינא על ישראל, כמ"ש במעשה העגל וביום פקדי ופקדתי, וכן במעשה מרגלים אמר ואולם חי אני אם יראו האנשים האלה וגו', ושלום כזה א"א לקרוא שלום מוחלט, אבל השבת החמה של פינחס היתה השבה שלמה ומוחלטת, ולכן זכה פינחס למה שזכה.
וזהו שאמר ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, כלומר לא שתהא נדחית רק לזמן עובר כמו במשה אלא שמכפרת והולכת לעד ולעולם מבלי שתתעורר באיזו יום פקידה בזמן מן הזמנים, ועל זה מקביל ברית השלום דלשון ברית מורה על נצחית כמ"ש במנחות כ"א א' וכמש"כ בסמוך ברית כהונת עולם. .
(סנהדרין פ"ב ב׳)
וגם י"ל הכונה ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, דלכאורה קשה למה זה זכה פינחס לתשלום גמול המבואר בזה יותר ממשה רבינו שמצינו בו כמה פעמים ששכך חמת ה' מעל ישראל כמו בעגל ומרגלים.
אך הענין הוא, כי בזה חלוקה השבת החמה של משה משל פינחס, כי משה השיב חמת ה' רק לזמן, אבל עדיין נשאר כביכול בלבו של הקב"ה טינא על ישראל, כמ"ש במעשה העגל וביום פקדי ופקדתי, וכן במעשה מרגלים אמר ואולם חי אני אם יראו האנשים האלה וגו', ושלום כזה א"א לקרוא שלום מוחלט, אבל השבת החמה של פינחס היתה השבה שלמה ומוחלטת, ולכן זכה פינחס למה שזכה.
וזהו שאמר ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, כלומר לא שתהא נדחית רק לזמן עובר כמו במשה אלא שמכפרת והולכת לעד ולעולם מבלי שתתעורר באיזו יום פקידה בזמן מן הזמנים, ועל זה מקביל ברית השלום דלשון ברית מורה על נצחית כמ"ש במנחות כ"א א' וכמש"כ בסמוך ברית כהונת עולם. .
(סנהדרין פ"ב ב׳)