1ולזרעו אחריו. אמר שמואל, עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי, מאי שתוקי – שמשתקין אותו מדין כהונה, מאי טעמא, אמר קרא והיתה לו ולזרעו. אחריו ברית כהונת עולם, בעינן זרעו מיוחס אחריו כחובגמרא מסיק דקרא אסמכתא בעלמא הוא, ועיקר איסור זה הוא מדרבנן מפני שגזרו על יחוסי כהונה, ולכן לא גזרו רק בזנות, אבל בנשואין כהאי גונא לא גזרו כגון ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון הרי הוא ככהן לכל דבר.
.
(יבמות ק׳ ב׳)
2ולזרעו אחריו. תניא, כהן שהיה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בן גרושה ובן חלוצה עבודתו כשרה, דאמד קרא ולזרעו אחריו, בין זרע כשר בין זרע פסול כטפשוט דמדייק לשון זרע דכולל כל זרע שהוא, בין זרע כשר בין זרע פסול, ואמנם זה הוא רק בדיעבד, כגון אם באמצע או לאחר העבודה נודע שהוא בן גרושה וחלוצה, אבל לכתחלה בודאי פסול דמחולל הוא מקדושת כהן, ועיין בדרשה הבאה. –
ועיין בתוס' שהקשו ממ"ד בריש קדושין ד' א' על הפ' דפ' אמור וזרע אין לה, אין לי אלא זרע כשר, זרע פסול מניין, ת"ל אין לה עיין עליה, משמע דלשון זרע לא משמע אלא זרע כשר, ולי נראה דאינו דומה היכי דאיירינן באדם אחד פרטי או בדורות רבים, דבאיש אחד אמרינן דאוקמינן אותו אחזקת כשרות דודאי זרע שלו כשר, ולכן בעינן התם למוד על זרע פסול, משא"כ כאן דאיירינן בהרבה דורות הבאים עד סוף העולם, הרי אפשר שגם יקרה זרע פסול, ובכ"ז לא חשש על זה הכתוב וכתב סתם ולזרעו אחריו, ש"מ דבאמת כן הוא שכולל גם זרע פסול, ולפי זה ניחא מה שמביא הגמרא הפסוק עד סופו, דלפי פי' התוס' הו"ל להביא רק והיתה לו ולזרעו, אחרי דעיקר הדיוק והדרשה הוא רק מלשון זרעו, אבל לפי מש"כ מדייק גם ממלת אחריו שהכונה עד סוף כל הדורות, כמש"כ, ודו"ק. –
ובס' רה"ז פ' שופטים בפסוק ובאת אל הכהנים וגו', נסתפק אם נפדה בכור ע"י כהן ואח"כ נודע שהוא חלל מה דינו, אם מחויב להחזיר כסף הפדיון ואם נפדה הבכור, יעו"ש. ולכאורה יש להעיר ממשנה א' פ"ח דתרומות כהן שהיה אוכל בתרומה ונודע שהוא בן גרושה או בן חלוצה, ר' אליעזר מחייב קרן וחומש ור' יהושע פוטר, מפני שבשוגג אכל, וקיי"ל כר' יהושע, וא"כ לכאורה גם כאן פטור מלהשיב החמשת שקלים שלקח בפדה"ב וממילא גם נפדה הבכור, אך בפסחים ע"ב ב' מבואר דר' יהושע איירי רק בחמץ בערב פסח משום דזמנו בהול לאכול, אבל בלא"ה מודה גם הוא שחייב לשלם, וא"כ גם הכא חייב להחזיר כסף הפדיון וממילא אין הבכור נפדה וחייב לפדות עצמו מכהן כשר.
.
(קדושין ס"ו ב׳)
3ברית כהנת עולם. אמר ר׳ אליעזר א"ר חנינא, לא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי, דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם לעיין בפירש"י בפסוק זה שפירש אע"פ שכבר נתנה כהונה לזרעו של אהרן לא נתנה אלא לאהרן ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהם שיולידו אחרי המשחן, אבל פינחס שנולד קודם לכן ולא נמשח לא בא לכלל כהונה, עכ"ל. אבל זה גופא אינו מבואר למה לא נמשח גם פינחס, וגם איפה מרומז בתורה הא דנחלק פינחס משאר כהנים לענין זה.
ובאחת מכתבי אגדה שלנו בארנו כונת הדרשה הזאת שבמכוון המתין הקב"ה לכהן את פינחס עד אחר שהרגו לזמרי, משום דכפי המתבאר בדרשה שבריש פרשה זו נתקנא המון העם בפינחס על אשר קנא לכבוד ה', ובזו וחרפו אותו, יעו"ש. והנה לפי מ"ד בעלמא הני כהני קפדנים וכעסנים הם [עיין ריש פ"י דב"ב], לכן אם היה פינחס מקודם כהן היה מקום למקטריגיו לומר שלא עשה מה שעשה לקנאת ה', רק משום שקפדן וכעסן הוא עשה כן מכעסו על מעשה זמרי שעשה בפרהסיא, אבל מכיון שלא היה כהן מקודם, א"כ לא עשה זאת מכעס פתאומי, רק מחשבון ודעת שקנא לכבוד ה'. ואע"פ שעל האמת לא במשמרת הכהונה תליא מילתא כ"א בתכונת הגזע, אך ההמון רגיל להתפיס מדה זו בנושא תואר או משרת הכהונה.
.
(זבחים ק"א ב׳)
4ברית כהנת עולם. הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, תני, שלא ברצון חכמים, ופינחס שלא ברצון חכמים, א"ר יודה בן פזי, בקשו לנדותו, אלמלא קפצה רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם לאכמה עמלו המפרשים לפרש דרשה זו בכלל, אבל האמת יש לפרש בדרך פשוט, דאמר בזה תני שלא ברצון חכמים, כלומר, הא דקנאים פוגעין בבועל ארמית אין רוח חכמים נוחה מזה, והסברא בזה י"ל, דכיון דצריך לעשות זה ברוח קנאה אמתית לכבוד ה', א"כ אי אפשר לתת רשות לכל אדם שיהיה רשאי לפגוע באיש כזה, כי מי יודע אולי הוא עושה זה באיזו פניה צדדית ואומר כי עושה ברוח קנאת ה', ובין כה הוא הורג נפש שאינו מחויב מיתה מצד הדין ממש, וכעין מ"ש ביבמות ל"ט ב' שטוב לחלוץ מליבם, דשמא אינו עושה לשם מצות יבום אלא לשם פניה צדדית ונמצא נכשל באיסור אשת אח, ופריך וכי פינחס עשה מעשה שהיא לא ברצון חכמים, ומשני אמנם כן, וכי באמת בקשו לנדותו על מה שעשה, אלמלא קפצה רוח הקודש ואמרה והיתה לו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא וגו', וא"כ העידה רוה"ק כי היה קנאי ממש ופטרוהו, ולא נחית עתה הירושלמי לדרשת הבבלי בסנהדרין פ"ב א' ששאל את משה, ובאמת גם בבבלי שם שתי דרשות אם שאל את משה או לא וזו היא כונת הירושלמי. –
ולמ"ד בבבלי סנהדרין שם שלא שאל את משה במעשהו זה י"ל דלשון זה הב"ק היה במכון להורות שלא היה בזה כמורה הלכה בפני רבו, והוא ע"פ מ"ד בעירובין ס"ג א' כל המורה הלכה בפני רבו אזיל לשאול בלא ולד וגם מורידין אותו מגדולתו, ויצאה ב"ק ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, והיינו שיהיה לו זרע וגם גדולה, והרי זה כלפי העונשים שבמורה הלכה בפני רבו, ומדזיכוהו בשתי מעלות אלו, ש"מ שלא היה מורה הלכה בפני רבו.
.
(ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז)
5ברית כהנת עולם. עיין לפנינו בפ׳ ויקרא בפסוק ולא תשבית מלח ברית (ב' י"ג).