1ונתצתם. תנא רב יוסף, ונתצתם את מזבחותם והנח, ושברתם את מצבותם והנח, הנח ס"ד, שריפה בעי, א"ר הונא, רדוף ואח"כ שרוף, מכאן דגדוע עבודת כוכבים קודם לכבוש ארץ ישראל, וכבוש א"י קודם לביעור עבודת כוכבים יבר"ל דלא הקפיד הכתוב רק שעד שיבאו לארץ יתבטלו כל העבודת כוכבים, אבל עם הביעור יחכו עד אשר יכבשו את הארץ.
.
(ע"ז מ"ה ב')
2ונתצתם וגו'. ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם, אין לי אלא נתוץ במזבח ושבירה במצבה, מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת של זה בזה, א"ר בון בר חייא, לצדדין איתאמרת, או שבור או גדוע או נתוץ לכל אחת ואחת יגר"ל דאשמעינן דמה דכתיב במזבח נתיצה ובמצבה שבירה הוא ע"ד ההוה, כי מזבח נבנה על הרוב מאבנים הרבה ופירודם נקרא נתיצה, וכמבואר בדרשה בפ' הבא מניין לנותץ אבן אחד מן המזבח, ומצבה נבנה על הרוב מאבן אחת ושייך בזה יותר שבירה, ואמר בזה שאם היה המזבח בנוי מאבן אחת ומצבה מאבנים רבות יעשו בהיפך כ"א לפי ערך בנינו.
.
(ירושלמי ע"ז פ"ד ה"ד)
3ואשריהם תשרפון. והא קיי"ל עבודת כוכבים במחובר לא נאסרה, אלא מבעי ליה לאילן שנטעו מתחלה לעבודת כוכבים ידולא כמו בנטעו ולבסוף עבדו דשרי בהנאה משום דבמחובר אין נאסר כמש"כ בפ' הקודם, וטעם החילוק בין נטעו מתחלה ובין נטעו ולבסוף עבדו נראה משום דנטעו מתחלה לע"ז מכיון שבשעת הנטיעה היה בתלוש כבר הוקצה לעבודת כוכבים, שוב לא נפקע האיסור לאחר הנטיעה.
.
(ע"ז מ"ה ב')
4ואשריהם תשרפון. מכדי ארץ ישראל ירושה היא להם לישראל מאבותיהם, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, אלא מדפלחו ישראל לעגל גלי אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים וכי אתו עובדי כוכבים ועבדו, שליחותייהו דידהו קעבדי טולאו דוקא שליחות ממש, דהא קיי"ל אין שליח לדבר עבירה, אלא ר"ל מרצונם ומדעתם.
.
(שם נ"ג ב')
5ואבדתם את שמם. מה ת"ל, והא כבר נאמר אבד תאבדון, אלא לכנות לה שם הוא דאתא, הא כיצד, היו קורין אותה בית גליא קורין אותה בית כריא, עין כל – קורין אותה עין קוץ טזבית כריא לשון חפירה ושפלות, ומפרש עוד בגמרא אי ואבדתם את שמם יכול לא לשבח ולא לגנאי ת"ל (פ' עקב) שקץ תשקצנו, ובמכילתא פ' משפטים איתא עה"פ דשם ושם אלהים אחרים לא תזכירו, רבי אומר לשבח אי אתה מזכיר אבל אתה מזכיר לגנאי שנאמר שקץ תשקצנו, והא דלא יליף רבי מפסוק שלפנינו ואבדתם את שמם י"ל משום דבכנוי השם אין השם העקרי נאבד ולא שייך בזה ואבדתם, ובאמת תמה במהרי"ק שורש קס"ב דלפי הגמרא שלפנינו דכנוי הוי כמאבד השם העקרי קשה האיך אנו כותבין בגט פלוני המכונה כך וכך, והא לפי המבואר רומזים בזה על עקירת השם העקרי ואין זה כן, ולכן יליף רבי מדרשה אחרת.
אמנם יש ליישב אליבא דרבנן קושיית המהרי"ק, דכל דבר לפי ענינו, דבגט הוי המשמעות שאותו שם העקרי יש לו גם כנוי זה [יצחק המכונה אייזיק, שלמה המכונה זלמן וכדומה], משא"כ בעבודת כוכבים מצוה זו מסתעפת לשני ענינים לאבד את השם העקרי ולכנות שם רע, וא"כ בכנוי זה מכונין לעקר את השם העקרי, ודו"ק. ודע דכל דין זה דכנוי שם רע נפקד ברמב"ם, והוא פלא, ועיין ביו"ד סי' קמ"ו סט"ו.
.
(ע"ז מ"ו א')