ובאת. לרבות בית דין שביבנה מדנראה הכונה דקמ"ל דאעפ"י דעיקר פרשה זו איירי בענין זקן ממרא והוא אינו חייב מיתה רק על המראתו כנגד הוראת ב"ד שבלשכת הגזית כדלקמן, בכ"ז לכתחלה מצוה לשמוע להוראת כל ב"ד גדול, ובזה כלול החיוב לכל אדם מישראל, ועל יסוד זה סמכו חז"ל להסמיך כל מצוה דרבנן על לאו דלא תסור, כדלקמן, וטעם דיוק דרשא זו הוא מיתור לשון ובאת. [ספרי].
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 17 · פסקה 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אל הכהנים וגו'. תניא, ובאת אל הכהנים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, בזמן שיש כהן יש משפט ובזמן שאין כהן אין משפט מהוהא דדרשינן במכות ז' א' על הפ' דפ' מסעי והיו אלה לכם לדורותיכם בכל מושבותיכם למדנו לסנהדרין שנוהגין לדורות – פשוט הדבר דהכונה שם שיהיו סנהדרין דנין דיני ממונות ודיני קנסות וכדומה לבד דיני נפשות, דעיקר הקפידא דהכא שיהי' משפט בשעת הבית הוא רק לענין דיני נפשות וכמ"ש בברכות נ"ח א' אנן מיומא דגלינן מארעא לית לן רשות למקטל, ובמכילתא פ' משפטים [הובאה בראשונים ולפנינו חסרה], מעם מזבחי תקחנו למות, בזמן שיש מזבח אתה ממית ובזמן שאין מזבח אי אתה ממית, וע' לפנינו בפ' משפטים ובפ' מסעי שם. .
(סנהדרין נ"ב ב')
(סנהדרין נ"ב ב')
אל הכהנים הלוים. מצות ב"ד שיהיו בו כהנים ולוים, יכול אם אין בו יהיה פסול, ת"ל ואל השופט – אע"פ שאין בו כהנים ולוים כשר מוהענין יתבאר בפשיטות, כי בעת שהיו ישראל שרויים על אדמתם בא"י וכל אחד הי' לו חלק ונחלה אדמת שדה וכרם היו הכהנים והלוים מתפרנסים בכבוד מאת כל העם במתנות כהונה ולויה, כמבואר כ"פ בתורה, והם היו מוקדשים לתורה ולעבודה אשר זה הי' תכלית מתנותיהם מבני ישראל וכמש"כ בד"ה ב' ל"א ויאמר לתת מנת הכהנים והלוים למען יתחזקו בתורת ה', ולכן הי' עול ההוראה נתונה עליהם מפני ששעתם היתה פנויה מטרדות זמניות, וכמו שמבני ישכר היו יודעי בינה מפני שפרנסתם היתה מצויה להם מזבולן, כנודע באגדות, ועל כן תלה הכתוב כ"פ ההוראה בכהנים ולוים, כמו יורו משפטיך ליעקב (פ' ברכה), כי לא תאבד תורה מכהן (ירמיהו י״ח:י״ח), כי שפתי כהן ישמרו דעת (מלאכי ב׳:ז׳), אך כל אלה לא לעכובא שההוראה דוקא בכהנים ולוים ולא בישראלים, יען שכל ישראל ראוים לכתר תורה ללמוד וללמד לדון ולהורות וכמ"ש באגדות כתר תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול [ע' אדר"ן פ' מ"א], ומכיון שזכה אדם לכתר תורה והגיע להוראה מחויב להורות ואם אינו מורה עליו הכתוב אומר ועצומים כל הרוגיה [ע' סוטה כ"ב א']. ומה שזכר הכתוב ענין זה על הרוב בכהנים ולוים תפס ע"ד ההוה כמש"כ ובזה תתבאר דרשת הספרי כאן, כי לכתחלה מצות ההוראה בכהנים ולוים, כמו שקבעה התורה סדר ההנהגה בישראל, אבל אם אין כהנים ולוים בודאי כשרים גם ישראלים. ולפי"ז צ"ל דמ"ש רבא ביומא כ"ו א' לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא שבא או משבט לוי או משבט ישכר, גם הוא ע"ד ההוה קאמר שהם מקורי בעלי ההוראה כמבואר בטעם הדבר וכמו שסיים הוא דבלוי כתיב יורו משפטיך ליעקב [וה"ה לכהנים] ובישכר כתיב ומבני ישכר יודעי בינה לעתים. [ספרי].
אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, אלא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיך מזר"ל אין לך לדחות מלילך לדון באמתלא כי לא כדיינים מומחים שבדורות הקודמים הדיינים שבזה"ז, אלא כל דיין בדורו חשוב מומחה וגדול בערכו כדיין מומחה בדורות הקודמים, ומביא עוד לראי' מפסוק דקהלת ז' אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה, ור"ל שלפי שהדורות היו טובים וצדיקים מן אחרונים לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה שאי אפשר שיהיו אחרונים כראשונים, כ"פ רש"י. .
(ר"ה כ"ה ב')
(ר"ה כ"ה ב')
אשר יהיה בימים ההם. דרש רבי יוסי הגלילי, וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו, אלא זה שהיה קרוב ונתרחק מחר"ל היה קרוב ונתרחק ע"י אישות, כגון שמתה אשתו וכדומה כשר לדון בעת שנעשה רחוק, והוא הדין לענין עדות שכשר לעדות שיראה להבא. .
(סנהדרין כ"ח ב')
(סנהדרין כ"ח ב')
דבר המשפט. אלו דקדוקי משפט מטר"ל דלא לבד המשפט דורשין מפיהם כי אם גם דבריו ופרטיו ודקדוקיו. ומדייק זה מיתור לשון דבר, דדי הי' לכתוב והגידו לך את המשפט. [ספרי].
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad