מן המקום ההוא. מלמד שאין זקן ממרא נדון אלא על פי ב"ד של שבעים ואחד נכיון דעיקר ההוראה תלוי במקום ההוא, דהיינו לשכת הגזית ששם היו יושבין ב"ד הגדול של שבעים ואחד, וע' בתוס'.
. (סוטה ז' ב' ברש"י)
מן המקום ההוא. מלמד שאין חייבים עד שתהא הוראה מלשכת הגזית נאהיינו הך דדרשא דלעיל וקמת ועלית אל המקום מלמד שהמקום גורם, וי"ל דדרשא זו באה להוסיף ולרמז דרשת הספרי בפסוק זה, על הוראות ב"ד הגדול שבירושלים חייבים מיתה ואין חייבים מיתה על הוראות ב"ד שביבנה אעפ"י דמצוה לשמוע להם, דגם הם בכלל ובאת אל הכהנים וגו', ע' בספרי. וי"ל דזה מדייק מכפל לשון המקום ההוא, כאן ובפסוק ח'.
[ירושל' הוריות פ"א ה"א].
מן המקום ההוא. ארבעים שנה קודם חורבן הבית גלתה סנהדרין וישבה לה בחנות נבמקום חוץ ללשכת הגזית הי' בהר הבית וכך שמו, כ"פ רש"י כאן ובסנהדרין מ"א א', אבל בר"ה ל"א א' הגירסא חנויות, ופרש"י חנויות עשו להם בהר הבית וישבו שם, ונראה דאין הפי' חנויות של סחורה אלא הם מין אהלים הנעשים לנוח שם, והוא מלשון תחנה.
ולא דנו דיני נפשות, מאי טעמא, כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יוכלו לדון, אמרו, מוטב נגלי ממקום למקום כי היכי דלא לחייב, דכתיב ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא – מלמד שהמקום גורם נגר"ל שאין ד"נ נוהג אלא בעוד שסנהדרי גדולה יושבין בלשכת הגזית, ומכיון שיצאו משם שוב לא היו רשאים לדון דיני נפשות, והלשון נגלי ממקום למקום וכו' אינו מיושב כל כך, ובערוך ערך חנות הגירסא מוטב נגלי ממקום דכתיב בי' על פי הדבר אשר וגו', ולשון זה מיושב יותר לפי ענינו. –
ומ"ש כיון דחזו דנפישי להו רוצחין ולא יכלו למידן פירש"י ולא היו מספיקים למידן, עכ"ל. ואין פי' זה מספיק לדעתי, ותמיהני שלא פירש כפשוטו דמשום רבוי הרוצחין לא היתה עוד יד ב"ד תקיפה עליה לדונם בד"נ, וראי' נראה לפי' זה מהנוסחא אשר בש"ס כת"י דבמקום הכתוב לפנינו ולא יכלו למידן כתוב שם ולא יכלי להו, ודו"ק.
. (ע"ז ח' ב')