לא תאכלנו. [ולהלן הוא אומר (פ' כ"ה) לא תאכלנו, חד לרבות דם התמצית וחד לרבות דם האברים] צדהנה בגמ' לפנינו לא בא לשון זה מפורש כמו שהעתקנו, ורק סתומים באו הדברים בזה"ל, אמר רבא, חמשה לאוין האמורים בדם למה, חד לדם חולין וחד לדם קדשים וחד לדם כסוי וחד לדם אברים [דם הטחול, הלב והכליות] וחד לדם התמצית [המתמצה ושותת כשיוצא], ובציוני הלאוין פירש"י [עפ"י גירסת הרא"מ שהובא בגה"ש] שלשה בס' ויקרא ושנים בפ' ראה, רק הדם לא תאכל, לא תאכלנו, אבל לא תאכלנו מוקמינן בחולין קט"ו ב' אזהרה לבשר בחלב, עכ"ל. והנה מה שמנה הפסוק רק הדם לא תאכל והוא פסוק ט"ז לעיל, קשה לי, דהא הוא איירי בפסולי המוקדשין, כמבואר שם, ואינו ראיה לדם חולין. ומה שלא מנה לא תאכלנו דפסוק הסמוך משום הדרשה שבאה בו לאזהרת בשר בחלב, לדעתי אותה דרשה אינה אלא אסמכתא בעלמא, כפי שנבאר בסמוך, ופשטות הענין קאי על ענין הפרשה דאיירי ביה.
ולכן נראה דכונת הגמ' להשתי פעמים לא תאכלנו שבפסוק זה ובהבא, ובאמת רש"י בפי' אלה הפסוקים כתב כן מפורש, וכן העתקנו אנו, ותמיהני על הרא"מ והמפרשים שלא העירו בזה. .
(כריתות ד' ב')
ולכן נראה דכונת הגמ' להשתי פעמים לא תאכלנו שבפסוק זה ובהבא, ובאמת רש"י בפי' אלה הפסוקים כתב כן מפורש, וכן העתקנו אנו, ותמיהני על הרא"מ והמפרשים שלא העירו בזה. .
(כריתות ד' ב')