תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 13 · פסקה 16

על ידכה. ידכה – לרבות הגידם ^סדהיינו שניטל פיסת יד שמאל עד הקנה או גם עד מקצת הקנה. וטעם הרבוי מן ידכה הוא משום דלשון ידכה ענינו מלשון יד כהה, והיינו רצוצה ומקולקלת, ועיין באו"ח סי' כ"ז ס"א בהגה"ה. .
(מנחות ל"ז א׳)

ולטוטפות. ת"ר, לטטפת לטטפת לטוטפת, הרי כאן ארבע, דברי ר' ישמעאל ^סהורמז שלתפלין של ראש כותבין ד' פרשיות בד' בתים. ופירש"י בסנהדרין דף ב' וז"ל, בפ' שמע (ואתחנן) ובפ' והיה כי יבאך (לפנינו כאן) כתיב לטטפת חסר ו', אבל בפרשה והיה אם שמוע (עקב) כתיב לטוטפת מלא, עכ"ל. והדבר פלא, שלפנינו כאן כתיב לטוטפת מלא, וצ"ל כמ"ש התוס' בשבת נ"ה ב' דבכמה מקומות חולקת הגמרא עם המסורה, יעו"ש. , ר' עקיבא אומר, טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ^סוכתפי ואפריקי שמות מקומות, ובכתפי קורין לשתים – טט, ובאפריקי קורין לשתים – פת, וא"כ מרומז במלה זו שתים פעם שתים, רמז לד' פרשיות, ועיין בתוס' שטרחו לבאר עיקר המלה טוטפת ויחוסה שהושאלה לשם תפלין, דטוטפת הוא תכשיט הראש אצל המצח כמו טוטפת וסרביטין בשבת, א"נ דנקרא טוטפת על שם שהם בראש בין העינים לשון הבטה, כמו במגילה י"ד א' ועינוהי מטייפין, עכ"ל ויעו"ש.
ואני תמה למה לא נפרש כפשוטו על שם הכתוב (ש"ב א' י') ואצעדה אשר על זרועו, ת"י לטוטפתא דעל דרעי', וביחזקאל (כ"ד) ופארכם על ראשיכם תרגומו וטוטפתכון בראשיכון הרי דתרגום של פאר היינו טוטפת, וידוע דתפלין נקראו פאר כמו שדרשו (מו"ק כ"ג א' ובכ"מ) הפסוק דיחזקאל פארך חבוש עליך אלו תפלין, כנודע, וכמש"כ התוס'.
ודע שכתב התוי"ט ריש פ"ד דמנחות בהא דקיי"ל ארבע פרשיות של תפלין מעכבות זא"ז, וז"ל לא איתמר בגמ' מנ"ל דמעכבין, והרמב"ם בפיה"מ כתב וכולן סמכו אותן לרמזים והענין קבלה בידינו, עכ"ל הרמב"ם ותוי"ט.
ולי נראה לומר סמך נכון מנ"ל דמעכבין ע"פ מ"ש בנדה ס"א ב' בענין שעטנז דבעינן שיהיה שוע טווי ונוז ביחד, ולחד מ"ד או שוע או טווי או נוז, ופסקו בגמרא כמ"ד כולן ביחד, ומפרשי הטעם משום דאפקינהו רחמנא בחד לישנא, ר"ל שכולם נכללין במלה אחת שעטנז, יעו"ש. ולפי"ז אחרי דהארבע פרשיות של תפלין אפקינהו רחמנא בחד לישנא, במלת טוטפת, כמבואר לפנינו כאן בדרשת ר"ע טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים, דין הוא שצריכים להיות כולם ביחד והיינו שמעכבים זה את זה, ודו"ק. .
(שם ל"ד ב׳)