ויהי בשלח פרעה. אין שלוח כאן אלא לויה, ומה שכר נטל על זה – לא תתעב מצרי (פ׳ תצא) סזנראה דלכן מפרש שלוח זה לשון לויה, כמו בפ' וירא ואברהם הולך עמם לשלחם, ולא כפשטיה משום דבאמת יצאו ישראל ממצרים בעצמן ולא הו"ל להכתוב לתלות יציאתו בשלוח פרעה אלא בעצמן וכמו הכתוב בתהלים קי"ד בצאת ישראל ממצרים. גם יש לפרש כונת הענין אין שלוח כאן אלא לויה משום דלפעל שַֹלֵחַ גם הוראת גָרֵשֹ כמו ושלחה מביתו (תצא) וכן יש לפרש גם כאן ומקביל היטב לדברי הקב"ה כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה, אולם מזה שכתוב בסוף הפסוק פן ינחם העם – ושבו מצרימה נראה כי היתה כאן הסברת פנים והנהגה מנומסת מהמצרים בעת היציאה עד שנראו למו כאוהבים נאמנים הדורשים שלומם וטובתם, והיו שבים מצרימה בראותם מלחמה מצד עמים אחרים, ולכן דרשו בשלח על לויה. ובמכילתא הלשון אין שלוח בכ"מ אלא לויה, ונראה דט"ס הוא, דבאמת הלשון שלוח כפשטיה, ורק כאן פירושו לשון לויה, וצ"ל כמו שהעתקנו אין שלוח כאן אלא לויה.
ויש להוסיף באור והסבר לענין הלויה זו, כי כמבואר בפ' בא היה פרעה רוצה להפיס דעת משה וישראל, כמ"ש קומו צאו וגו' גם צאנכם גם בקרכם וגו' וברכתם גם אותי, ומצינו בתכונת מלכי מצרים שכשהיו צריכין להפיס דעת האנשים היוצאים מהם היו מלוים אותם על דרכם מפני שהוא דרך הכבוד, וכמו באברהם שבעת שיצא מפרעה אחר שנכשל בלקיחת שרה ופייסו במתנות הרבה כתיב עוד ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו, וה"נ כן. .
(מכילתא)
ויש להוסיף באור והסבר לענין הלויה זו, כי כמבואר בפ' בא היה פרעה רוצה להפיס דעת משה וישראל, כמ"ש קומו צאו וגו' גם צאנכם גם בקרכם וגו' וברכתם גם אותי, ומצינו בתכונת מלכי מצרים שכשהיו צריכין להפיס דעת האנשים היוצאים מהם היו מלוים אותם על דרכם מפני שהוא דרך הכבוד, וכמו באברהם שבעת שיצא מפרעה אחר שנכשל בלקיחת שרה ופייסו במתנות הרבה כתיב עוד ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו, וה"נ כן. .
(מכילתא)