הסכת. מאי הסכת, עשו כתות ועסקו בתורה, לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה זפשוט דדריש כן ע"ד רמז בעלמא, ויתכן דראה לסמוך כן על לשון זה משום דמלה זו יחידה היא בכל תנ"וך ואינה פשוטה, ולכן ראו חז"ל לתלות בה אסמכתות ורמזים כדרכם בקודש, וזה הוא גם טעם הדרשות הבאות, וגם דרשו כן כאן עפ"י הכלל הידוע דאותיות שהן ממוצא אחד מתחלפות, כנודע, וכאן מחליף הה' בע' [ממוצא אהח"ע] והס' בש' [ממוצא זסשר"ץ] ויוצא שורש המלה עשיה, וכבר כתבנו דהוא רמז ואסמכתא בעלמא, וע"ל בפ' ואתחנן דריש בסמיכות מלשון זה לענין כונה בק"ש, עי"ש בפ' שמע ישראל.
. (ברכות ס"ג ב')
הסכת. כתתו עצמכם על דברי תורה, וכדר"ל, דאמר אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר (פ' חקת) זאת התורה אדם כי ימות באהל חעיין מש"כ באות הקודם דדריש כן ע"ד רמז בעלמא משום דמלה זאת יחידאה היא בתנו"ך לכן תולין בה אסמכתות ורמזים ודריש כתתו עצמכם וכו' עד שממית, ובאור הלשון שממית ע' מש"כ בפ' חקת בפסוק הנזכר כאן, ואולי דריש שכל כך תעמלו בתורה עד שתהסו כלומר עד שתשקוט גופכם ותנוח דעתכם בזה.
. (שם שם)
הסכת. הס ואח"כ כתת, וכדרבא, דאמר לעולם ילמוד אדם תורה ואח"כ יהגה טעיין מש"כ בדרשה הקודמות בטעם הדבר שראו חז"ל בכלל לדרוש מלה זו מפני שיחידאה היא בתנו"ך, יעוי"ש, ולא נתבאר מהו לשון הס כאן לענין שמפרש, ואולי מפרשי מלשון ויהס כלב, הס מפניו כל הארץ, ור"ל שמקודם ילמוד במנוחה ומרגוע ואת"כ יפלפל ויעמיק להסביר, וזה סמך על לשון כתת, יען שהלומד בעיון וסברא הוא מפרק ועוקר ונוטע סברות וחדושי דברים, וכמו שדרשו על הפ' כפטיש יפוצץ סלע, ותוכן דרשה זו איתא גם בשבת ס"ג א' בלשון ליגמר אינש והדר ליסבר, יעיי"ש.
. (שם שם)
היום הזה וגו'. וכי אותו היום נתנה תורה לישראל והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היתה, אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שנתנה מהר סיני ידקדק לומר על לומדיה רומז על משה והכהנים והלוים שאמרו זה, דבאמת רק הלומדים מרגישים ביותר חבת התורה בערך כזה משא"כ המון העם אינו מגיע למדרגה כזו.
. (שם שם)