שש שנים תזרע. תניא, א"ר יוחנן, החורש בשביעית אינו לוקה, מאי טעמא, דכתיב שש שנים תזרע – ולא בשביעית, ושש שנים תזמור – ולא בשביעית, וכל לאו הבא מכלל עשה – עשה וואין לוקין על עשה. ובאור הדרשה, כי הפסוק הזה לגופיה לא איצטריך, דהא כתיב שדך לא תזרע, ואי משום לעבור עליו בעשה ול"ת הא נמי לא איצטריך, דהא כבר כתיב ושבתה הארץ, אלא ע"כ בא ללמד דעל שאר עבודות קרקע אינו עובר עליהן כי אם בעשה. –
והנה מבואר מכאן דחרישה אסור בשביעית מה"ת עכ"פ באיסור עשה, וכי משמע גם מפשטות לשון הגמ' בבבלי ריש מו"ק ב' ב' דפריך זריעה וחרישה בשביעית מי שרי, ומשני בשביעית בזה"ז מדרבנן, משמע דבזמן המקדש אסור מדאורייתא, אבל בשעה"מ ריש הלכות שביעית כתב בשם הרמב"ן דאין כל איסור לעולם מה"ת בחרישה בשביעית, ולכאורה הוא פלא, ובפסוק הסמוך אות י"ד נבאר ענין זה.
. (ירושלמי כלאים פ"ח ה"א)
ואספת את תבואתה. תניא, ר' יונתן ב"ר יוסי אומר, מניין לתבואה שהביאה שליש לפני ראש השנה של שביעית אתה כונסה בשביעית, ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית זדריש ואספת את תבואתה לקרא דבתריה ובשנה השביעית, דלפעמים ואספת את תבואת השנה העברה אף בשביעית. וטעם הדיוק והדרשה י"ל משום דהו"ל למכתב ואספת את תבואתם, בלשון רבים, כיון דקאי אשדה וכרם, ומדכתיב תבואתה דריש כמו שדריש. אמנם ע"כ בעינן שהביאה שליש משום דלשון תבואה יונח רק על תבואה מבושלת, והיא כזו שהביאה שליש, דאז כשזורעים אותה צומחת. –
ועיין בבבלי ר"ה י"ג סוף ע"א דרשת ר' יונתן בר יוסף [אשר כנראה הוא ר' יונתן בר יוסי שבירושלמי] מפסוק דלקמן (כ"א) ועשת את התבואה לשלש השנים, אל תקרא לשלש אלא לשליש, וי"ל דעל יסוד אותה דרשה דאין תבואה מבושלת נקרא אלא לאחר בישול שליש דריש דרשה זו שלפנינו, וכמו שביארנו. ובתוס' שם ד"ה אחר כתבו, תימא, שמואל דפסק דלא אזלינן בתר השרשה אלא בתר גמר פרי אתיא דלא כמאן וכו' עכ"ל, ורש"י הרגיש בזה וכתב וז"ל, למדנו דאשכח שמואל תנא דלא אזיל בתר השרשה וכו', ואני לא ידעתי מאן ההוא תנא, עכ"ל. ולו"ד י"ל דאותו תנא הוא ר' יונתן בר יוסי דהכא בירושלמי, ובס' התוה"מ מטי לדברי רש"י הנ"ל בשם הכ"מ, ובאמת הכ"מ העתיק רק דברי רש"י ואינם דברי עצמו. –
ועיין עוד בתו"כ כאן, מנין לאורז ודוחן שהשרישו לפני ר"ה אתה כונסן בשביעית ת"ל ואספת את תבואתה בשביעית, ע"כ. וטעם הדרשה כמש"כ למעלה. והובא דין זה בגמ' ר"ה י"ג א' ומסקנת הגמ' שם דשמואל ס"ל דהכל הולך אחר גמר פרי, ר"ל לא אחר השרשה כברייתא זו, וקי"ל כשמואל, ולכן השמטנו דרשה זו מת."כ.
. (ירושלמי מעשרות פ"ה ה"ב)