1מדבר צן. תניא, אמר רבי יוסי ב"ר חנינא, הוא מדבר צין הוא מדבר סיני, ולמה נקרא שמו מדבר צין – שנצטוו ישראל עליו אהכונה שנצטוו ישראל את התורה עליו, אך לא ידעתי איפה מרומז בהמלה צין ענין צווי. ולולא מסתפינא הו"א דט"ס הוא, וצ"ל שנצטיינו ישראל עליו, ור"ל שע"י קבלת התורה הובדלו ונצטיינו משאר האומות, וכן נראה הכונה מה שאמרו שנקרא ההר גם מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו, והיינו ג"כ מענין פרישות והבדלה, וכלשון נוסח הברכה אשר קדשנו במצותיו.
.
(שבת פ"ט א׳)
2ותמת שם מרים. תניא, א"ר אמי, למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה, לומר לך, מה פרה אדומה מכפרת אף מיתת צדיקים מכפרת בלכאורה צ"ע לפי"ז למה סמך זה דוקא לפרה אדומה ולא לענינים אחרים שבתורה שג"כ מכפרים, כמו קרבנות ובגדי כהונה, וי"ל ע"פ מ"ש באגדות והובא בפירש"י סוף פרשה הקודמת פסוק כ"ב, דענין כפרת פרה אדומה באה לכפר על מעשה העגל, תבא אמה ותכפר על בנה, כלומר שהפרה היא בערך אם להעגל, עיי"ש בארוכה, ובשנוי לשון קצת, כך מכפרת מיתת מרים על ישראל, שהיא בערך אם להאומה ישראלית. –
והנה בכלל לא נתבאר ערך הענין שמיתת צדיקים מכפרת ומה טעם בדבר, וי"ל כונת הענין ע"פ מ"ש בפדר"א פרק י"ז בענין מיתת שאול דכתיב ביה (שמואל ב כ״א:י״ד) ויקברו את עצמות שאול ויעתר אלהים לארץ אחרי כן, וז"ל, כיון שראה הקב"ה שגמלו לו חסד [שצמו ובכו וספדו לו, כמבואר שם] מיד נתמלא רחמים, שנאמר ויעתר אלהים לארץ אחרי כן וכו', ע"כ. מבואר מזה שלא המיתה עצמה מכפרת אלא האבל והכבוד שנוהגין במיתת צדיקים, כי כבוד זה הוא כבוד ה'.
.
(מו"ק כ"ח א׳)
3ותמת שם מרים. תניא, א"ר אלעזר, נאמר כאן ותמת שם מרים ונאמר להלן (פ' ברכה) וימת שם משה על פי ה׳, מה התם ע"פ ה' אף הכא על פי ה' גר"ל שלא ע"י מלאך המות כדמפרש, וגם לא ביסורים, ויליף ממשה דכתיב וימת שם משה על פי ה', ודרשינן שם בספרי כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים נוטלה מהם בנחת רוח, וכינו חז"ל מיתה כזו בשם מיתת נשיקה. ועיין ברא"מ כאן דילפינן שם שם מאהרן דכתיב וימת אהרן שם (לקמן בפרשה) דאל"כ תרי זימני שם שם במרים ל"ל, עכ"ל, וזה פלא בשתים, חדא בסוגיא דמו"ק כ"ח א' וכן בסוגיא שלפנינו מבואר מפורש דילפינן ממשה, ובאמת כן מוכרח, דעיקר הדרש דעל פי ה' היינו מיתת נשיקה מבואר גבי משה כמש"כ, וגם מש"כ דאל"כ תרי זימני שם שם במרים ל"ל, תמוה מאוד, שהרי בסוגיא דמו"ק שם מבואר דחד שם אתא להורות סמוך למיתה קבורה כפי שיבא לפנינו בדרשה בסמוך.
, ומפני מה לא נאמר בה על פי ה', מפני שגנאי הדבר לאומרו, ומכאן שלא שלט בה מלאך המות ורמה ותולעה דזה יתבאר ע"פ מ"ש בע"ז כ' ב' דמטיפה שזורק מלאך המות ממנה מסריח וכו', וממילא אליה יתאספון רמה ותולעה, וא"כ בזה שמת ע"פ ה' ולא ע"י מה"מ הרי בטלה הסבה מזריקת הטיפה וממילא בטלה השליטה מרמה ותולעה.
.
(ב"ב י"ז א׳)
4ותמת שם מרים. אתמר, האורג בגד למת, אמר רבא, מותר, מאי טעמא, הזמנה לאו מילתא היא, דגמר שם שם מעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים בהזמנה לא מתסרא אף הכא בהזמנה לא מתסרא הבעבודת כוכבים כתיב (פ' ראה) על ההרים אשר עבדו שם הגוים, ומבואר דאינו אסור בהזמנה, כגון האומר בית זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום מפני שאין הקדש לעבודת כוכבים, וה"נ כל שלא הלבישו הבגד למת אינו נאסר משום בגד של מת, ואע"פ שהזמינוהו לכך, ועיין ביו"ד סי' שמ"ט ס"א.
.
(סנהדרין מ"ז ב׳)
5ותמת שם מרים. כתיב הכא ותמת שם מרים, וכתיב התם (פ׳ שופטים) וערפו שם את העגלה בנחל, מה עגלה ערופה אסורה בהנאה ׳ אף המת אסור בהנאה וושם בעגלה כתיב כפרה כקדשים, כפר לעמך ישראל, ודרשינן מה קדשים אסור בהנאה אף עגלה ערופה אסורה בהנאה, ועיין במל"מ פי"ד הכ"א מאבל לענין מת עובד כוכבים, וצ"ע שלא העיר כלל ממש"כ רמב"ם בפ"א ה"ג מטומאת מת, יעו"ש, ואין להאריך בזה כאן.
.
(ע"ז כ"ט ב׳)
6ותמת ותקבר. ותמת ותקבר – סמוך למיתה קבורה, מלמד שאין מניחין מטת נשים ברחוב כדי להרגיל את ההספד זכי ע"י זה יתאספו המקוננים ומקוננות, וכך עושים במטות הגברים. וטעם הדבר שאין מניחין את של נשים פשוט הוא, משום דיש חשש ניוול, שלפעמים שופעות זיבה גם לאחר מיתה, והדיוק הוא מלשון ותמת ותקבר, מפני שבכ"מ שבאו שני פעלים סמוכים זל"ז מורה על תכיפת הענין, וכמש"כ מזה בפ' אחרי בפסוק ושפך וכסהו, וחידוש שלא זכרו בגמ' כאן עפ"י דרשה זו קיום המנהג דכשיש שני מתים איש ואשה מוציאין האשה קודם, כמבואר ביו"ד סי' שנ"ד, והיינו משום דצריך לקיים בה סמוך למיתה קבורה.
.
(מו"ק כ"ח א׳)