1כן תעשה לשורך. חייבים ישראל לטפל בבכור בהמה, בדקה שלשים יום ובגסה חמשים יום, מאי טעמא, דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך ולצאנך הוסיף לך הכתוב עשיה אחרת בשורך רכענין הטפול בבכור הוא, כי בזה"ז שאסור להקריב קדשים בחוץ נותנים בכור בהמה לכהן שיגדל אותו, אכן כדי למנוע טרחא יתרה מהכהן צריך ליתן אותו לו כשנתגדל קצת שאז טפולו אינו קשה כל כך, ועד אז מטפל בו הבעלים, ועל זה מגביל כאן שיעור הטפול בדקה ל' יום ובגסה חמשים יום. ויליף מיתור לשון כן תעשה דהו"ל לומר בקצור בכור בניך ושורך וצאנך תתן לי, אלא בא לרמז שבשור נתוסף עוד טיפול כזה בערך. ופריך בגמרא ואימא ששים, כלומר טפול כפול מבאדם, ומשני לא מסרך הכתוב אלא לחכמים, כלומר, הואיל ולא גילה לך הכתוב שיעור עשיה שתוסיף, רק רמז בכלל עשיה יתירה, ודאי לחכמים מסר הדבר בפרט שהם יפרשו הטעם והשיעור. ובגמרא יש עוד למודים שונים בענין זה מפסוק זה, והעתקנו את זה העולה לפי המסקנא, יעו"ש. .
(בכורות כ"ו ב׳)
2כן תעשה לשורך. הלוקח או שניתן לו במתנה פטור ממעשר בהמה רכאר"ל הלוקח טלאים שנולדו בשנה זו או שנתנו לו במתנה. , דאמר קרא בבור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך, מה בניך אין בלקוח ומתנה אף צאנך ובקרך אין בלקוח ומתנה רכבדבבניך לא שייך לקיחה ומתנה אלא אצלו נולדו. ובגמרא פריך והאי בבכור כתיב ומשני אמר קרא כן תעשה אם אינו ענין לבכור דלא איתיה בעשיה דמרחם קדוש תנהו ענין למעשר בהמה, יעו"ש. .
(שם נ"ו א׳)
3כן תעשה לשורך. א"ר אסי א"ר יוחנן, לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר, מאי טעמא, דאמר קרא כן תעשה לשורך בשעת עשיה מיעט הכתוב רכגכונת הדרשה דלא נימא ע"פ ההיקש שבדרשה הקודמת דמקשינן מעשר צאנך ובקרך לבכור בניך מה בניך אין בלקוח ומתנה אף צאנך ובקרך אינו בלקוח ומתנה, והפירוש הוא שאם לקח טלאים שנולדו בשנה זו פטור ממעשר בהמה, וא"כ הלא אפשר לומר מה בניך אינו בלקוח כלל אף שורך וצאנך אינו בלקוח כלל, וא"כ יהיה כל שור וצאן לקוח פטור מן המעשר אף אם נולדו ברשותו, ומשני אמר קרא תעשה – בשעת עשיה מיעט הכתוב, ר"ל שמיעט הכתוב רק בשעה שראויין להתעשר שאז לא יהיו לקוחין, אבל במעי אמן לאו שעת עשיה הוא, ועיין ברמב"ם פ"ו מבכורות ה"י והי"ב. .
(שם שם)
4כן תעשה לשורך. מה בכור אדם אתה רשאי ליתן פדיונו לכל כהן בכל מקום שתרצה, אף בכור בהמה אתה רשאי ליתן לכהן בכל מקום שתרצה רכדוכן יש דרשא להיפך בכור אדם לבכור בהמה ונתבאר אצלנו לעיל ס"פ בא בפ' קדש לי כל בכור וגו' באדם ובבהמה. .
(מכילתא)
5יהיה עם אמו. יכול עד שיהיה עם אמו כל שבעה ת"ל (פ' אמור) והיה שבעת ימים תחת אמו, אי תחת אמו יכול אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו, הא כיצד, אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת רכהבאור הענין דקיי"ל חולין ל"ח ב' דיתום פסול לקרבן, ויתום נקרא שמתה אמו ואח"כ ילדתו דלא הוו שניהם בעולם, ולשון עם מורה שיהיו שניהם בעולם אחד והיינו שיהיו שניהם קיימין, ולשון תחת מורה שתי כונות, האחת שיהיה הולד בחיי האם, וגם שיהיה חליפי האם שמתה והוא נשאר במקומה, דהנולדים עומדים תחת מולידיהם בקיום המין, וע"ד הכתוב (תהילים מ״ה:י״ז) תחת אבותיך יהיו בניך, ולפי מובן זה כשר גם יתום לקרבן, ובאמת אין הדין כן, ולכן מביא ההיקש מכאן, דהכא ע"כ הפירוש שיהיה סמוך לאמו בחיים, דכן מורה הלשון עם אמו, כך הפירוש תחת אמו שיהיה סמוך לאמו בחיים והיינו שיהיו שניהם חיים, אבל יתום היינו שנולד לאחר מיתת אמו פסול, ומדשינה הכתוב לכתוב בפ' אמור תחת אמו שמורה גם כונה שניה כמבואר ולא עם אמו כמו הכא, ילפינן שדי שיהיה שעה אחת בעולם עם אמו ולא בעינן שתחיה כל שבעת הימים, ועיין בתו"כ פ' אמור המובא ברש"י חולין ל"ח ב' השייך לענין זה, והענין מבואר. .
(תו"כ פ׳ אמור)
6ביום השמיני. אין לי אלא ביום השמיני, משמיני ולהלן מניין ת"ל (פ׳ אמור) ומיום השמיני והלאה מה התם להכשיר משמיני והלאה אף כאן להכשיר משמיני והלאה רכווכנגד זה ילפינן מכאן לקדשים דכתיב בפ' אמור ומיום השמיני והלאה ירצה דגם בשמיני עצמו מותר, כדכתיב כאן ביום השמיני תתנו לי. .
(מכילתא)
7תתנו לי. תניא, מחוסר זמן שהקריבו אין לוקין עליו, מאי טעמא, הכתוב נתקו לעשה, דכתיב ביום השמיני תתנו לי רכזר"ל אם הקריב קדשים למזבח קודם שעברו עליהם שמונה ימים ללידתם אין לוקין משום דהוי לאו הניתק לעשה שאין לוקין עליו, ואין הפי' נתקו לעשה כמו המובן נתקו לעשה הרגיל בש"ס דשם הכונה אם עבר על לאו יש לו תיקון בעשה כמו בנותר שאסור להותיר ואם הותיר צריך שריפה, משא"כ כאן הכונה שהוציא הכתוב איסור הבאת מחוסר זמן בלשון עשה כמש"כ ביום השמיני תתנו לי, ושמעינן שלא מקודם, והוי זה לאו הבא מכלל עשה שאין לוקין עליו. .
(חולין פ"א א׳)