1אלה מועדי ה'. א"ר קריספי בשם ר' יוחנן, לשעבר – אלה מועדי ה', מכאן ואילך אשר תקראו אתם יגזה נדרש ע"ד אגדה ודרש עפ"י המבואר באגדות דכלל ענין המועדים היו קבועים ומסודרים לפני הקב"ה עוד קודם שניתנו לישראל, וז"ש כי מעתה הרי הוא קובעם לפי הקביעות שישראל קובעים. ונראה דמדייק הלשון אלה מועדי ה', דבאמת הול"ל אלה הם מועדיכם, וכמו עצרת תהיה לכם, מקרא קודש יהיה לכם.
.
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג)
2אשר תקראו אותם. על שני חדשים מחללין את השבת ידשהולכין העדים בשבת אפי' חוץ לתחום להעיד בב"ד שראו הלבנה החדשה וכדומה חילולים שמבואר בדרשה הבאה כדי לקדש ולקבוע החודש, ושני חדשים אלו הם ניסן ותשרי, ומדאורייתא מותר לחלל שבת על כל החדשים, ורק מדרבנן אסרו מפני שאין תיקון המועדים תלוי רק בשני חדשים אלו, ולכן העמידו בהם על דין תורה.
, דאמר קרא, אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם טופירש"י, הזהירם שלא יעבור המועד של זמן קריאתן, עכ"ל. ולא ידעתי למה לא פירש כפשוטו עפ"י מה דקי"ל בכ"מ בגמ' דכל מקום שנאמר במועדו דוחה שבת, כמבואר כ"פ בפסחים ובמנחות, ואולי באמת כן הוא כונת דבריו.
, יכול כשם שמחללין עד שיתקדשו כך מחללין עד שיתקיימו, ת"ל אשר תקראו אותם, על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן טזכשמקדשין ב"ד את החודש שולחין ומודיעין לגולה יום שקדשוהו, אם ביום שלשים והוי חודש העבר חסר או ביום ל"א והוי חודש העבר מלא, ויציאת השלוחים הוא לתכלית קיום דבר הקידוש, ועל זה אומר שעל זה אין מחללין שבת, כלומר שיהיו השלוחים יוצאין מחוץ לתחום, והלשון עד שיתקיימו אינו מבואר כ"כ, ובתו"כ הגירסא יכול וכו' כך יחללו את השבת להודיע עליהם שנתקיימו, ולשון זה יותר מבואר.
.
(ר"ה כ"א ב')
3אשר תקראו אותם. מי שראה את החודש בשבת ואינו יכול להלך, מוליכים אותו על החמור אפילו במטה, ויוצאין לעדות החודש, שנאמר אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם יזכמש"כ לעיל אות ט"ו.
.
(שם כ"ב א')
4אשר תקראו אותם. תניא, הרי הוא אומר אתם אתם אתם שלשה פעמים יחלעיל בפסוק א' וכאן בפסוק שלפנינו ולקמן פסוק ל"ז, ובכולם כתיב חסר ו'. או דהדיוק הוא כמש"כ לעיל בפ' ב' אות ג' דהדיוק הוא מדלא כתיב אשר תקראו להם, יעוי"ש.
, לומר, אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין, אתם אפילו מוטעין יטשוגגין היינו שסבורין הב"ד שהוא ראוי להתעבר וטעו, ומוטעין – שהטעום עדי שקר, ומזידין – לכאורה פירושו שעיברו במזיד שלא כנכון, אבל זה פלא, שאם יעשו ב"ד מדחה במזיד יתקיים הדבר, וגם בירושלמי שבועות פ"י ה"א שהבאנו לעיל בפסוק ב' מבואר מפורש שאם קדשו קודם זמנו או לאחר זמנו אינו מקודש ומעובר, ובודאי דהתם במזיד איירי, דאלו בשוגג מבואר כאן דמעובר ומקודש, וכן בירושלמי הוריות פ"א ה"א מבואר יכול אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין תשמע להם, ת"ל לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל (פ' שופטים) כשיאמרו לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל.
לכן נראה עיקר גירסת התו"כ והרמב"ם בפ"ב ה"י מקה"ח שגורסין במקום מזידין – אנוסין, ועי"ש בהגמי"י לפנינו בפ' שופטים בפסוק הנזכר.
.
(שם כ"ה א')
5אשר תקראו אתם. אמר ר' אילא [אתם כתיב], לומר אם קריתם אתם – הם מועדי, ואם לאו אין הם מועדי כזה יתבאר מדרשות הקודמות דהעיקר תלוי בקידוש ב"ד את החודש, כמבואר לעיל פסוק ב'. ועיין בירושלמי סנהדרין פ"א ה"ב דכל כך מסר הקב"ה את ענין קביעת החדשים והשנים לב"ד של מטה עד שמשנה גם הטבע המתחייבת לרגלי העיבורים, ועמה משתנים גם הדינים המסתעפים מזה, כמו לענין הא דקי"ל בת ג' שנים בתוליה חוזרים ובת ג' שנים ויום אחד אין בתוליה חוזרים, ולכן אם קיבל האב קדושין עבור בתו בת ג' שנים ויום אחד ובא עליה איש חייב סקילה, וכשעיברו ב"ד את השנה נעשית קטנה למפרע וחוזרין בתוליה, וממילא פטור האיש מסקילה ועוד לכמה ענינים, כמו לענין וסתות נשים, והוא מ"ש בנדה ל"ח א' שיפורא גרים, יעוי"ש. וסמכו זה בירושלמי שם עה"פ בתהלים נ"ז אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. שהקב"ה גומר ומסכים עם הב"ד של מטה שתסכים גם הטבע עמהם, יעוי"ש.
.
(ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג)