1ששת ימים וגו'. מה ענין שבת לפרשת מועדים, אלא ללמד שכל המחלל את המועדים מעלים עליו כאלו חילל את השבתות, והמסיים את המועדים – כאלו קיים את השבתות חאיצטריך לאשמעינן זה להורות שלא יקלו בכבוד מועדים מפני סבה זו שהם נקבעים ומקודשים ע"י ב"ד שנה שנה, אלא ששוה קדושתם לקדושת השבת, דמי שצוה על השבת הוא צוה על המועדים שיקבעו ע"י ב"ד.
.
(תו"כ)
2שבת הוא. מה ת"ל היא, לחייב על כל שבת ושבת טמי ששכח בכמה שבתות ששבת היום ועשה בהם מלאכות האסורות חייב קרבן חטאת על כל שבת ושבת. והרבותא בזה, דאף שלא נודע לו בינתיים והוו כולם העלם אחת אפ"ה חייב על כל אחת ואחת, משום דאמרי' ימים שבינתיים הוויין ידיעה לחלק, כלומר שא"א שלא שמע בינתיים שאותו יום שבת היה רק שלא נתן על לבו לזכור והלכך כל שבת ושבת הו"ל כשגגה בפ"ע, ומסמיך זה על הלשון שבת היא דכל שבת חשיב בפ"ע, וכבר בא באור ענין זה לפנינו בפ' תשא בפ' ושמרו בני ישראל את יום השבת, ויעוי"ש.
.
(ירושלמי שבת פ"ז ה"א)
3שבת הוא לה'. תניא, כתוב אחד אומר שבת היא לה' וכתוב אחד אומר (פ' פינחס) עצרת תהיה לכם, הא כיצד, תן חלק לתורה וחלק לאכול ולשתות ילכאורה אינו מבואר שמקשה מיו"ט לשבת, והלא כידוע גדולה מעלת וקדושת השבת מיו"ט. אמנם יתבארי עפ"י מ"ש בפסחים ס"ח ב', אמר רבה, הכל מודים בשבת דבעינן נמי לכם, דכתיב וקראת לשבת עונג, ולפי"ז מקשה בדרך כש"כ דמה ביו"ט בעינן לכם אע"פ דאין בו מצות עונג כמו בשבת מכש"כ בשבת דכתיב ביה מצות עונג, והלשון שבת הוא לה' משמע כולו לה', דאל"ה הול"ל שבת היא לכם כמו בעצרת, ומשני תן חלק לזה ולזה.
וע"ע בירושלמי כאן מחלוקת חכמים, חד אמר לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ושתיה, וחד אמר אלא לעסוק בהם בדברי תורה, והענין פשוט כי הלשון אלא לאו דוקא הוא, שהרי לא יתכן לומר אלא ממש לעסוק בד"ת ולא לאכול כלל, דהא אסור להתענות בשבת ויו"ט אלא הוא ע"ד ההפלגה, כלומר רוב העת ראוי לעסוק בד"ת, ובכגון זה הוי כונת המ"ד אלא לאכילה ושתיה, כלומר לבלות רוב העת באכילה ושתיה. ובתנחומא מפשר בין מחלוקת זו, דמ"ד לא ניתנו אלא לאכילה ושתיה איירי בתלמידי חכמים היגעים כל ימות השבוע בתורה, ולכן צריכים להתענג בשבת ויו"ט יותר מהרגיל, ומ"ד אלא להתעסק בד"ת איירי בפועלים ואנשים המונים שכל ימות השבוע עסוקים במלאכה ומו"מ צריכים להקדיש את רוב זמן שבת ויו"ט לעסוק בדברי תורה.
ונראה דסמיך התנחומא לחלק כן על לשון פסוק זה שבת היא לה' דסמיך להקודם ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי וגו' כל מלאכה לא תעשו שבת היא לה', אשר באמת ענין איסור מלאכה כאן לא שייך כלל, דמקומו הנכון הוא בפ' יתרו ושם באמת נתבאר דין השביתה בשבת, אלא בא לרמז דאלה שכל ימות השבוע עוסקים במלאכה יקדשו את יום השבת כולו לה' להתעסק בד"ת וכמש"כ, ועיין בב"י לטור או"ח ריש סי' רפ"ח ובשו"ע או"ח סי' ר"צ, ועיין מש"כ עוד בדרשה שבת לה' בפ' יתרו.
.
(שם שם פט"ו ה"ג)
4בכל מושבתיכם. מושב דכתב רחמנא גבי שבת למה לי יאהא חובת הגוף הוא ופשיטא דנוהג בכל מושבות בין בארץ בין בחו"ל ככל חובת הגוף.
, ס"ד אמינא, הואיל ובענינא דמועדות כתיבא תבעי קדוש ב"ד כמועדות, קמ"ל יבפירש"י ולא נהג קידוש ב"ד אלא בא"י, עכ"ל. ור"ל ולכן כתיב בכל מושבות להורות שנוהגת בכ"מ, ועי' לקמן פסוק מ"ד יליף דאין שבת צריך קידוש ב"ד מדרשה אחרת, ועיין מש"כ שם, וצ"ע.
.
(קדושין ל"ז ב')