1ואם אחר היובל. המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה, אמר שמואל אינה קדשה כל עיקר צגדס"ל ואם משנת היובל משנה שאחר היובל.
, ומאי אחר היובל – אחר אחר צדר"ל מאי אחר היובל הא קרא קמא דבעי חמשים נמי לאחר היובל קאי אלא אחר אחר כגון שתים ושלש שנים אחר היובל איכא גירוע, אבל אקדשה בשנה דבתר יובל ליכא גירוע, ורב ס"ל דקדשה ונותן חמשים שקלי כסף לכל זרע חומר שעורים כמבואר בפסוק ט"ז, דס"ל דמה דכתיב ואם משנת היובל הוי עד ועד בכלל, וקיי"ל כשמואל בדיני, ובכ"מ פ"ד ה"י מערכין כתב וז"ל, ופסק [הרמב"ם] כשמואל בדיני, ועוד דפשטא דמתניתין וברייתא כותיה, עכ"ל. ולא ידעתי ל"ל להוסיף טעם נוסף על הכלל דקיי"ל בכולי הש"ס הלכתא כשמואל בדיני, ואולי י"ל משום דיש בזה גם צד איסור לענין ליהנות מן ההקדש, ולפי"ז היה צריך לפסוק כרב באיסורי, ולכן הוסיף עוד טעם דפשטא דמתניתין וברייתא כותיה דשמואל.
.
(ערכין כ"ד ב')
2את הכסף. ת"ר, מניין שאם אמרו בעלים הרי אנו נותנין דבר שנה בשנה שאין שומעין להם, ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף, עד שיהא כסף כולו כאחד צהדלשון הכסף משמע מכסת הכסף הדרוש, והיינו הכסף שהוא רוצה ליתן בפדיון חייב ליתנו כאחד. ואמנם זה הוא רק בערך חלק השדה שפודה, אבל אינו מחויב לפדות כל השדה כולה אלא אפילו חציה כפי שיתבאר בתחלת פסוק הסמוך.
.
(שם כ"ה א')
3על פי השנים. תניא, אין מחשבין חדשים להקדש, שנאמר וחשב על פי השנים הנותרות, שנים אתה מחשב ואי אתה מחשב חדשים צוכפי המתבאר לעיל בפסוק ט"ז נותן הפודה עבור כל מקום זרע חומר שעורים חמשים שקלים לכל שני יובל בחשבון סלע [היינו שקל] ופונדיון לכל שנה שנשאר ליובל הבא, ועל זה אמר כאן שאם נשאר בינו ובין היובל שנה וחדשים אין מחשבין לו החדשים, ואחרי שאין מקדישין בפחות משתי שנים משום דכתיב על פי השנים וסתם שנים שתים כמבואר בדרשה הסמוכה וכאן שאין שתי שנים אינו יכול לגאול אם לא שיתן חמשים שקלים עבור כל חמשים שנה שבין יובל ליובל.
, ומניין שאם אתה רוצה לעשות חדשים לשנה אתה עושה, ת"ל וחשב לו הכהן – מכל מקום צזר"ל שרשאי הכהן לחשב שנה שלימה עבור החדשים האחדים. והרבותא בזה אע"פ שאין זה זכות להקדש, יען כי אם לא יחשבו כל החדשים ישאר רק שנה אחת עד היובל, ואחרי שאין גואלים בפחות משתי שנים הלא יתן כל החמשים שקלים להקדש כמש"כ באות הקודם, בכ"ז נתנה התורה רשות לכהן לחשב שנה מחדשים, ואולי יליף כן מדלא כתיב ונתן ע"פ השנים וגו' רק וחשב לו הכהן ש"מ שבכהן הדבר תלוי, ועיין בהשגת הראב"ד פ"ד ה"ח מערכין.
.
(שם שם)
4על פי השנים. תניא, מניין שאין מקדישין לפני היובל פחות משתי שנים ואין גואלים לאחר היובל פחות משנה, ת"ל וחשב לו הכהן את הכסף על פי השנים הנותרות צחאין הפירוש שאסור להקדיש ואסור לגאול, אלא ר"ל שעצה טובה היא שלא לעשות כן כדי שלא יפסיד מעותיו שיצטרך לשלם ע"פ חשבון חמשים שקלים בעד כל מקום זרע חומר שעורים עבור כל חמשים שני יובל בעד שנה אחת וחדשים כפי שנתבאר ענינו בדרשה הקודמת, יעו"ש. וענין הגאולה לאחר היובל פחות משנה ר"ל אין צריך לגאול השדה כשהקדישה פחות מתוך שנה אחר היובל דהיינו כשהקדישה תוך שנת היובל עצמה משום דאינה קדשה כלל, כפי שנתבאר בדרשה שבריש פסוק זה.
.
(תו"כ)
5עד שנת היובל. שלא יכנס בה משנת היובל כלום צטר"ל עד ולא עד בכלל.
.
(שם)
6ונגרע מערכך. מכאן דמה ששנינו אוכלין מצטרפין זה עם זה חוץ מקליפתן וגרעיניהן – גרעיניהן ולא גרעיניהן הוא קבעיא הוא בגמרא איך גרסינן באל"ף או בעי"ן [משום דממוצא אחד הן], ופשיט מכאן דגרסינן בעי"ן משום דהגרעינין זורקין ומגרעין מתוך המאכל, וענין כזה מצינו כאן בפסוק בלשון ונגרע, שהערך נפחת ונגרע.
.
(שבת ע"ז ב')
7ונגרע מערכך. ת"ר, ונגרע מערכך – אף מן ההקדש, שאם אכלה הקדש שנה או שנים אי נמי לא אכלה אלא שהיתה לפניו נותן סלע ופונדיון לשנה קאר"ל שגרעון זה אינו מתחיל מעת ההקדש רק מעת שבא לפדות, ושנים שהיתה ביד ההקדש מזמן ההקדש עד הפדיון מגרע מן החשבון ואף שלא אכל ההקדש מן השדה אלא שהובירה ולא זרע בה גזבר כלום ולא השכירה לשום אדם שהיתה לפניו ביד הקדש מנכה סלע ופונדיון לכל שנה ושנה מיובל שעבר עד שעת פדיון.
.
(ערכין כ"ה א')