שמור וגו'. שמור את חודש האביב – שמור אביב של תקופה שיהיה בחודש ניסן אבאור הדרשה בכלל כך הוא, ידוע הוא, כי אנחנו בני ישראל מונים את חדשי השנה וימי חגינו לפי חשבון מהלך הלבנה ולא לפי חשבון מהלך החמה, משום שנאמר (פ' בא) החודש הזה לכם ראש חדשים, ושם חודש מורה על חדוש שמתחדש מזמן לזמן, וזה מכוון רק בלבנה שבתחלת החודש אורה מועט ומתחדש ומוסיף והולך, משא"כ להחמה אין כל חדוש, ולכן יקראו ימי הקפת הלבנה בשם חודש. אמנם מאחר שנצטוינו לשמור את מועדי המועדים שיהיו בזמני אוירי הטבע ידועים, כמו פסח בזמן האביב, וסכות – באספך מגרנך ומיקבך, ושבועות בזמן הקציר, ולפי"ז אם היינו מונים חגינו אך ורק לחדשי הלבנה אפשר שלפעמים יחולו פסח וסכות באמצע הקיץ ולפעמים באמצע החורף, יען כי ארבע תקופות השנה, אביב, קיץ, בציר וחורף, באים בטבע כפי מעמד החמה בתקופתה בהלוכה נגד כדור הארץ, ונודע כי שנת החמה, דהיינו משך ימי הקפתה בגלגלה הוא שס"ה ימים עם שש שעות בקירוב ושנת הלבנה שהיא י"ב חדשים כל אחד אינו יותר מכ"ט יום וי"ב שעות ותשצ"ג חלקים ואם תכפיל י"ב פעמים כ"ט ימים י"ב שעות ותשצ"ג חלקים יבאו שנ"ד ימים ח' שעות ותתע"ו חלקים, ואם ננכה זה מן שס"ה ימים ושש שעות שנות החמה נשארו י' ימים כ"א שעות ור"ד חלקים ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה.
ולכן כדי להשוות מספר ומועד שנת החמה עם שנת הלבנה, התקינו אשר לכשיתקבץ מן התוספת הנזכר כמו שלשים יום בערך שזה במשך שלש שנים יוסיפו חודש אחד ועושין אותה השנה י"ג חדשים, והיא הנקראת שנה מעוברת, אבל א"א שיהיה כל שנה י"ב חודש עם כך וכך ימים משום דכתיב החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון וגו' לחדשי השנה, ודרשינן (מגילה ה' א') חדשים [שלמים] אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים, ולכן אין עצה כי אם בתוספת חודש שלם, כמבואר.
ואין מוסיפין אלא חודש אדר, וטעם הדבר משום דכתיב שמור את חודש האביב, שיהיה חודש זה בזמן האביב, ור"ל שמור תקופת ניסן של חמה שיהא בתוך חדושה של לבנה, כי אביב הוא ניסן של חמה שאין ניסן קרוי אביב אלא ע"פ בשול התבואה שמתבכרת בו וכמש"כ (פ' וארא) כי השעורה אביב, וכל בכור התבואה ועתי הקיץ והחורף הם לחשבון החמה וכמש"כ, ולולא הוספת החודש הזה היה בא הפסת פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים כפי שנתבאר, ומכיון שאנו עומדים באדר, רואים אנו האותות לפנים אם יהיה ניסן באביב ואם לאו אנו מעברין אדר, כלומר מאריכין אותו, אבל בחדשים הקודמים א"א לראות מרחוק כ"כ איך יהיה מצב חודש ניסן, ובדרשה הבאה מסמיך זה עוד על לשון פ' זה, יעו"ש. ובזה הענין מבואר. .
(ר"ה כ"א א')
ולכן כדי להשוות מספר ומועד שנת החמה עם שנת הלבנה, התקינו אשר לכשיתקבץ מן התוספת הנזכר כמו שלשים יום בערך שזה במשך שלש שנים יוסיפו חודש אחד ועושין אותה השנה י"ג חדשים, והיא הנקראת שנה מעוברת, אבל א"א שיהיה כל שנה י"ב חודש עם כך וכך ימים משום דכתיב החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון וגו' לחדשי השנה, ודרשינן (מגילה ה' א') חדשים [שלמים] אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים, ולכן אין עצה כי אם בתוספת חודש שלם, כמבואר.
ואין מוסיפין אלא חודש אדר, וטעם הדבר משום דכתיב שמור את חודש האביב, שיהיה חודש זה בזמן האביב, ור"ל שמור תקופת ניסן של חמה שיהא בתוך חדושה של לבנה, כי אביב הוא ניסן של חמה שאין ניסן קרוי אביב אלא ע"פ בשול התבואה שמתבכרת בו וכמש"כ (פ' וארא) כי השעורה אביב, וכל בכור התבואה ועתי הקיץ והחורף הם לחשבון החמה וכמש"כ, ולולא הוספת החודש הזה היה בא הפסת פעמים בימות החמה ופעמים בימות הגשמים כפי שנתבאר, ומכיון שאנו עומדים באדר, רואים אנו האותות לפנים אם יהיה ניסן באביב ואם לאו אנו מעברין אדר, כלומר מאריכין אותו, אבל בחדשים הקודמים א"א לראות מרחוק כ"כ איך יהיה מצב חודש ניסן, ובדרשה הבאה מסמיך זה עוד על לשון פ' זה, יעו"ש. ובזה הענין מבואר. .
(ר"ה כ"א א')