מן הלוים. תניא, יכול לוי מישראל יגאל שזה יפה כחו וזה הורע כחו קעדכמש"כ בפסוק הקודם, ולכן יגאל בכל היפוי כחות שבארנו בפסוק הקודם.
אבל לוי מלוי שזה יפה כחו וזה יפה כחו לא יגאל תלמוד לומר מן הלוים קעהלא ידעתי ל"ל לתלות הרבותא ביפוי ורעות כח, והלא י"ל הרבותא פשוט, דהו"א דעיקר הקפידא הוא שלא יצאו הבתים והאחוזות מתחת ידי הלוים, וא"כ זה שייך בלוי מישראל משא"כ לוי מלוי, קמ"ל. וי"ל ע"פ המבואר בדרשה שבסמוך שאין הגרם מיפוי כחות מפני שהמוכר לוי, אלא מפני שהיא מערי הלוים אין הבדל בין שהיא ביד לוי או ישראל, עיי"ש, וא"כ תו לא מצי לומר רבותא זו.
. (ערכין ל"ג ב')
ויצא ממכר. ממכר חוזר שבח אינו חוזר קעוכגון הלוקח שדה אחוזה ונטעה אילנות והשביחה, כשהיא חוזרת ביובל שמין שבח האילנות שבתוכה ונותן בעל השדה דמי השבח ללוקח, וסמיך זה אלשון ממכר דמיותר הוא לענינא.
. (ב"מ ק"ט א')
ויצא ממכר. יכול אפילו עבדיו מטלטליו ושטריו, ת"ל בית ועיר אחוזתו, א"כ מה ת"ל ממכר, ממכר יוצא בחנם ואין הקדש יוצא בחנם אלא בפדיון קעזכדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון.
. (ערכין ל"ג א')
כי בתי ערי הלוים. [אין הדבר תלוי אלא בערי הלוים, לפיכך ישראל שירש את אבי אמו לוי גואל כלוים, ולוי שירש את אבי אמו ישראל גואל כישראל] קעחר"ל אפילו המוכר והקונה ישראלים אין זה תלוי בהבעלים רק בהמקום וגואל לעולם ובכל היפוי כחות שכתבנו בפ' הקודם, ובגמרא איתא עוד דרשה שאם הלוי נתין או ממזר אין לו זכות יפוי כחות שבגאולת בתים ודריש כן מלשון מן הלוים ולא כל הלוים, אבל לא קיי"ל כן, ולכן השמטנו דרשה זו.
. (שם שם ב')