לא ימכר. תניא, ערי הלוים אין עושים בהם שדה מגרש ומגרש שדה ומגרש עיר ועיר מגרש, דאמר קרא ושדה מגרש עריהם לא ימכר, מאי לא ימכר, אילימא לא ימכר כלל, והא מדכתיב (פ' ל"ב) גאולת עולם תהיה ללוים מכלל דמזבני, אלא מאי לא ימכר – לא ישנה קעטעיין ברלב"ג הסביר דרשה זו משום דענין מכירה הוא שנוי רשות ממוכר ללוקח, ולכן הושאל שם מכירה לשארי שנויים וכמ"ד (מ"א כ"א) יען אשר התמכר לעשות הרע, יעו"ש, וענין המגרש ידוע שהוא מקום פנוי אלף אמה סביב לעיר בלא בנין ובלא זרעים, וכבר נתפרשו בתורה מגרשי הערים שהם ג' אלפים אמה לכל רוח מקיר העיר וחוצה שנאמר (פ' מסעי) מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב ולהלן הוא אומר ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' אלף אמה מגרש ואלפים שמודדין חוץ למגרש שדות וכרמים, ואמר על זה שלא יהפכו שדה למגרש או איפכא, ועיין בב"ב כ"ד ב'.
. (שם שם)
אחזת עולם הוא להם. מכאן שאין הלוים מחרימין שדותיהם קפדיני חרמים יתבארו אי"ה בפ' בחקתי, ומפרש רבי במשנה דזה רק בקרקעות מחמת גזה"כ אחדות עולם הוא להם ולכן אין להם רשות להחרימן, אבל מטלטלין מחרימין, ולא כמו דס"ל לר' יהודה דמדכתיב בענין חרמים מכל אשר לו ומשדה אחוזתו מקיש מטלטלין לקרקעות, יעו"ש.
. (שם כ"ח א')