1להבדיל בין הטמא. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה הוויין ליה בנים זכרים, דכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור וסמיך ליה (ר"פ תזריע) אשה כי תזריע וילדה זכר ריגכי סמוך לוסתה אפשר שתראה דם בשעת תשמיש ויכשלו באיסור נדה. ומה שתפס תשלום גמול שיהיה לו בנים זכרים, הוא עפ"י מ"ש חז"ל (ב"ב ט"ז ב') אשרי מי שבניו זכרים. ועיקר דין חיוב פרישה מאשתו סמוך לוסתה יתבאר אי"ה ס"פ מצורע, ועיין מש"כ עוד בענין זה לעיל בפסוק ולהבדיל ולהורות (י' י').
.
(שבועות י"ח ב')
2להבדיל בין הטמא. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל המבדיל על היין במוצאי שבת הווין ליה בנים זכרים, דכתיב (י' י') להבדיל בין הקודש ובין החול, וכתיב להבדיל בין הטמא ובין הטהור. וסמיך ליה (ר"פ תזריע) אשה כי תזריע וילדה זכר רידנראה שייכות הגמול למבדיל על היין במוצאי שבת. משום דבזה שמבדיל על היין נותן כבוד לקדושת השבת שמלוהו ביין ומבדיל בזה מן החול, ועבור זה יהיה לו בנים זכרים שידעו להבדיל בין קודש לחול, ותהיה הכונה בנים זכרים שידעו להבדיל ולהורות, ועיין בחא"ג ולעיל בפסוק ולהבדיל ולהורות (י' י').
.
(שם שם)
3ובין החיה וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל, אלו שמונה עשרה טריפות שנאמרו למשה בסיני רטועיקר המספר מי"ח טריפות הם הלכה למשה מסיני ומנויים במשנה כאן ובסוגיא כאן איתא אמר עולא שמונה מיני טריפות הם, וסימנם ד"ן חנ"ק נפ"ש, דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה, ומספר זה תפסו לעיקר בגמ' ופוסקים, ובכ"ז שני המספרים אמת, יען כי מאן דמונה י"ח מונה בטריפה נקובה עשר מיני טריפות, נקובת הושט, נקובת קרום של מוח, נקובת הלב, נקובת הריאה, נקובת המרה, נקובת הדקין, נקובת קיבה וכרס והמסס ובית הכוסות, (ועי' בש"ך ליו"ד סי' כ"ט) ומ"ש בגמ' נקובי תמניא הן, הוא משום דחשבינן להמסס ובית הכוסות לחד, ואפקינן מרה, מפני שזה אליבא דדעת יחיד, ופסוקי תרי חשבינן ג"כ לחד [פסוקת חוט השדרה ופסוקת הגרגרת], ונשארו אלו השמונה.
.
(חולין מ"ב ב')