איש איש על עבדתו. מכאן שאינו נכנס לעבודה עד שיגדל ויהיה לאיש יגהיינו לדורות, שאז אין הלוים פסולים בשנים כפי שיתבאר לפנינו ר"פ בהעלותך, אבל במדבר לא היו כשרים פחות מבן שלשים שנה כפי שיתבאר שם, ועיין מש"כ שם בכלל הנוגע לדין ודרשה זו. –
ועיין ברמב"ם פ"ג ה"י מכלי המקדש כתב שמוזהרין הלוים שלא יעשה אחד מלאכת חבירו שלא יסייע המשורר לשוער ולא השוער למשורר [כי מבואר בד"ה א' ט' שהיו משפחות לוים מיוחדות על השירה ומשפחות מיוחדות על שמירת השערים] שנאמר איש איש על עבודתו ואל משאו, עכ"ל. והנה לא מצינו בתלמוד ובספרי סמך לדבר זה מפסוק זה, ותמיהני שלא הביא הדרשה מערכין י"א ב' נקטינן משורר ששיער חייב מיתה, דכתיב והזר הקרב יומת, מאי זר אילימא זר ממש והכתיב חדא זימנא אלא זר דאותה עבודה. אמנם כבר כתבנו והוכחנו כ"פ בחבורנו דדרך הרמב"ם להסמיך דין מקובל בגמ' על לשון התורה שבאותו ענין או קרוב לו, אף שבגמ' אמרו דרשה אחרת, אך מפני שיש לשון יותר פשוט בתורה, עיין מש"כ בזה בפרשה שמיני י' ו' ובס"פ אחרי. ובענין כלל דרשה זו עיין מש"כ לקמן בפרשה קרח (י"ח ג'). [רמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש].
ועיין ברמב"ם פ"ג ה"י מכלי המקדש כתב שמוזהרין הלוים שלא יעשה אחד מלאכת חבירו שלא יסייע המשורר לשוער ולא השוער למשורר [כי מבואר בד"ה א' ט' שהיו משפחות לוים מיוחדות על השירה ומשפחות מיוחדות על שמירת השערים] שנאמר איש איש על עבודתו ואל משאו, עכ"ל. והנה לא מצינו בתלמוד ובספרי סמך לדבר זה מפסוק זה, ותמיהני שלא הביא הדרשה מערכין י"א ב' נקטינן משורר ששיער חייב מיתה, דכתיב והזר הקרב יומת, מאי זר אילימא זר ממש והכתיב חדא זימנא אלא זר דאותה עבודה. אמנם כבר כתבנו והוכחנו כ"פ בחבורנו דדרך הרמב"ם להסמיך דין מקובל בגמ' על לשון התורה שבאותו ענין או קרוב לו, אף שבגמ' אמרו דרשה אחרת, אך מפני שיש לשון יותר פשוט בתורה, עיין מש"כ בזה בפרשה שמיני י' ו' ובס"פ אחרי. ובענין כלל דרשה זו עיין מש"כ לקמן בפרשה קרח (י"ח ג'). [רמב"ם פ"ג ה"ז מכלי המקדש].