וינחם ה'. אמר רב דימי, אמר הקב"ה, יפה עשיתי שתקנתי להם קברים בארץ, מאי משמע, כתיב הכא וינתם ה' וכתיב התם (ס"פ ויחי) וינחם אותם, ואיכא דאמרי, אמר, לא יפה עשיתי, כתיב הכא ינחם ה' וכתיב התם (פ' תשא) וינתם ה' על הרעה וגו' ילשון ראשון מדייק דלא שייך נוחם וחרטה בהקב"ה כי לא איש הוא וינחם, ומפרש דהוא מענין הפקת רצון שאבד דרך רשעים (ולשון תנחומין היא). ולשון שני ס"ל דלשון חרטה היא אף דמצד הקב"ה ומסבתו לא שייך חרטה, אבל היא ביחס אל האדם שיוכל לתקן מעשיו, ואז ממילא נשתנה ענינו, וכמו במעשה העגל ששבו בתשובה שלמה ממילא הוסב נטיית הקב"ה אליהם לטובה. ושניהם מדייקים מלת בארץ (ולא על הארץ) דהכוונה על קברים. .
(סנהדרין ק"ח א')
(סנהדרין ק"ח א')