תורה תמימה על התורה · דברים · פרק 32 · פסקה 2

יערף וגו'. תניא, היה רבי בנאה אומר, כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר (ס"פ שופטים) וערפו שם את העגלה ^חנראה הבאור משום דכמו שהמטר הוא ברכה לעולם בעת הדרשו כך הוא נחשב לקללה כשיורד שלא בזמנו כגון בשעת קציר וכדומה, כנודע. ואפשר לתאר ירידתו בזמנו בתואר ירידה לשמה, כלומר, לשם הדרישה והצורך לו, והירידה שלא בזמנו – ירידה שלא לשמה, ולכן אמר מקודם לזה בגמרא כאן כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, וכמו המטר היורד בעתו ובזמנו, דהיינו ירידה לשמה, כמש"כ מביא ברכה לעולם, וכנגד זה אמר דהלומד שלא לשמה נעשית לו סם המות, והיינו כמטר היורד שלא בזמנו, דהיינו שלא לשמו, מביא קללה לעולם, ומסמיך זה על הלשון יערף כמטר לקחי, כמבואר.
ואמנם יש להעיר במה שאמר מקודם כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, ומסמיך זה על הפסוק עץ חיים היא למחזיקים בה ועוד על פסוקים שונים, למה אינו מסמיך אותו המאמר ג"כ על פסוק זה שלפנינו ולפרש יערף מענין ברכה, מלשון אף שמיו יערפו טל (פ' ברכה), ושחקים ירעפו טל (משלי ג'), והיו לפי"ז שני הענינים נסמכים בפסוק אחד, ועפ"י הבאור שכתבנו. וצ"ל דלא ניחא ליה לפרש הלשון יערף בשני מובנים בענין אחד. וועיין מש"כ להלן אות י"ט. .
(תענית ז' א')

יערף וגו'. תניא, ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר, יערף כמטר לקחי [אין לקח אלא תורה שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר (ס"פ שופטים) וערפו שם את העגלה, מה עגלה ערופה מכפרת על שפיכות דמים אף דברי תורה מכפרים על שפיכות דמים ^טנראה דערך הכפרה ע"י דברי תורה היא כעין כפרה אשר ע"י עגלה ערופה, והיינו על כלל ישראל מטעם ערבות ורק ברציחה שלא נודעה וכמו בע"ע כמבואר ס"פ שופטים, או גם ברוצח ידוע רק שאי אפשר לדונו כגון שלא אתרו ביה, וכעין מ"ש בזבחים פ"ח ב' בענין דכתונת של כה"ג מכפרת על שפיכות דמים יעו"ש. אבל ברוצח עצמו אין שייך לומר שדברי תורה יכפרו עליו. ומ"ש בסוטה כ"א א' תורה אגונא מגני ומצלא, היינו רק שמגנת מן היסורין ומצלת מן מכשול שלא יבא לידי חטא וכן אין הצבור מתכפר בד"ת ברוצח בר קטלא, אם לא דנוהו, כמש"כ (ס"פ מסעי) ולארץ לא יכפר לדם כי אם בדם שופכו. [ספרי].

יערף וגו'. תניא, היה ר' יהודה אומר, לעולם הוי כונס דברי תורה כללים ומוציאם פרטים, שאם אתה כונסן פרטים מיגעין אותך ואינך יודע מה לעשות, שנאמר יערף כמטר לקחי [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו] ואין עריפה אלא לשון כניסה. משל לאדם שהלך בדרך וצריך מאה זוז, אם נוטלן בפרוטות מיגעין אותו, אבל אם מצרפן לסלעים פורט ומוציא בכל מקום שירצה ^יהכונה, כי בכלל מצות התורה פרטיהם נכנסים תחת סוג כללי אחד, למשל מצות שבת נכנסת בסוג כללי אחד מאבות מלאכות וכל אב נפרט לכמה תולדות דומות לו, וכן ענין טומאה בכלל מסתעף לכמה פרטים, ראשון לטומאה, שני ושלישי לטומאה, ודברים שמקבלים ואין מקבלים טומאה, וכדומה, וכן כמה וכמה מצות. ואם נתחיל ללמדן מפרטיהן אנו מתיגעין ולא נעמוד על ברורן, משא"כ אם נקבע כללים כללים. ומפרש יערף מלשון בקיעה וחתיכה, [כמו וערפו את העגלה], והיינו שהתורה יסודה כללים והמה יבקעו פרטים פרטים, והמשיל זה למטר שרבוי מים בכמות גדולה מתבקע לטיפין טיפין.
וגם יש לפרש כונת הדרשה עפ"י מ"ש אין תורה נקנית אלא בסימנים וזהו מפני שע"י זה נתפס הענין בזכרון קיים [עי' מ"ש לעיל סוף פרשה וילך בפסוק שימה בפיהם]. ומפרש יערף כמו יצרף, שע' וצ' מתחלפין, כמו ארעא – ארץ, רבע – רבץ, ועוד. .
(שם)

יערף כמטר. א"ר ברכיה, כתיב יערף כמטר לקחי, [מכיון] שכפו ערפן לתשובה מיד הגשמים יורדים ^יאלרמז ואסמכתא הוציא המלה יערף מפשטה למובן עורף להורות כי לירידת גשמים צריך רחמים מרובים וכפיית עורף לתשובה. ויתכן דדייק לדרוש כן מדלא כתיב הפעל הרגיל אצל מטר, ירוה, תמטיר, וכדומה. וע"ע לפנינו בפ' בראשית בפסוק ואד יעלה מן הארץ באה ג"כ דרשה בענין זה. .
(ירושלמי תענית פ"ב ה"א)

יערף כמטר וגו'. כתיב יערף כמטר לקחי וכתיב תזל כטל אמרתי, אם ת"ח הגון הוא [תזל עליו] כטל, ואם לאו – ערפהו כמטר ^יבנראה הבאור משום דטל בא לעולם בנחת וברצון, משא"כ המטר בעת ירידתו בורחים האנשים ממנו אל הבית, וזהו שאמר אם ת"ח הגון הוא התקרב אליו בנחת כמו הזלת הטל שבא בנחת וברצון, ואם לאו פנה אליו עורף וברח ממנו כמו מן המטר, כמש"כ. ומה שהוספנו במוסגר המלות תזל עליו כן הוא בש"ס כת"י, ובילקוט הגירסא תזל כטל. .
(תענית ז' א')

יערף כמטר וגו'. תניא, היה רבי סמאי אומר, מניין אתה אומר בשם שהעיד משה לישראל את השמים ואת הארץ כך העיד להם ארבע רוחות השמים, ת"ל יערף כמטר וגו', זה רוח מערבית שהוא ערפו של עולם וכולו לברכה ^יגר"ל מאחוריו של עולם, שהמערב קרוי אחור שנאמר (איוב כ"ג) הן קדם אהלך ואחור ולא אבין וגו', והשכינה ערפה במערב, דכן דרשינן מפסוק דתהלים (פ"ט) צפון וימין אתה בראתם, דמשמע דימינה של שכינה בדרום ושמאלה בצפון ופניה במזרח וערפה במערב. , תזל כטל אמרתי – זה רוח צפונית שעושה את הרקיע נקי כזהב ^ידובב"ב כ"ה א' הובא בענין זה הלשון שמזלת את הזהב, והבאור הוא שמחממת ומביאה שרב, ורעבון בא, והזהב בזול, וכמש"כ ביחזקאל ז' כי בשעת הרעב כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיו, ונסמך כאן על לשון תזל מלשון הכתוב (ישעי' מ"ו) הזלים זהב מכיס. , כשעירים עלי דשא – זה רוח מזרחית שמסערת את כל העולם כשעיר ^טוכשדים המזיקים, מלשון הכתוב (ישעיה כ"ד) ושאיה יכת שער, ומטעם זה תארו את רוח מזרחית בשם שדיא נשיב (גיטין ל"א ב'). , וכרביבים עלי עשב – זה רוח דרומית שהוא מעלה רביבים ^טזועיין בב"ב כ"ה א' באה תוכן אגדה זו, ואמנם אנו העתקנו מספרי מפני שבאה שם יותר ברחבה. ועיין בחא"ג בב"ב שם. [ספרי].

כמטר. לא כמטר הזה הבא מן הדרום שכולו לשדפון לירקון לקללה, אלא כמטר הזה הבא מן המערב שכולו לברכה ^יזסמיך אדרשה הקודמת דרוח מערבית הוא ערפו של עולם, וכיון דכתיב כאן יערף מבואר שרומז למטר הבא מצד מערב והוא לברכה. וע"ע מש"כ בדרשה הקודמת. .
(שם)

כמטר לקחי. אמר רב יהודה, גדול יום הגשמים כיום שנתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. ורבא אמר, גדול יותר מיום שנתנה בו תורה, שנאמר יערף כמטר לקחי, מי נתלה במי – הוי אומר קטן נתלה בגדול ^יחיתכן לומר בטעם הדמיון בכלל עפ"י עניני הדרשות הבאות דבכמה דברים השוו תורה ומטר להדדי, יעו"ש. .
(תענית ז' א')

כמטר לקחי. [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], וכמטר, מה מטר חיים לעולם אף דברי תורה חיים לעולם ^יטומזה ענין התואר חיים לתורה בכמה מקומות, כי היא חייך, עץ חיים היא, כי חיים הם למוצאיהם, ובאגדה דתענית ז' א' כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, ועיין מש"כ לעיל אות ח'. [ספרי].

כמטר לקחי. [אין לקח אלא תורה, שנאמר (משלי ד') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו], וכמטר, מה מטר זה אחד הוא ויורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד לפי מה שהוא, בגפן לפי מה שהוא, בזית לפי מה שהוא, בתאנה לפי מה שהוא, כך דברי תורה כולם אחד הם, ויש בהם מקרא ומשנה, הלכות ואגדות ^כנראה ענין דרשה זו דמכוונת בכלל לאגדה דריש חגיגה ג' ב', דברי חכמים כדרבונות בעלי אסופות נתנו מרועה אחד, אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין וכו', שמא יאמר אדם האיך אני לומד תורה מעתה, ת"ל נתנו מרועה אחד, כולם אל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן וכו', וה"נ הכונה אעפ"י שהתורה בכלל כלולה ממקרא ומשנה ומהלכה ואגדה, בכ"ז גם הלומד פרט אחד מאלה הדברים נקרא עוסק בתורה, מפני שכולם אחד הם. וטעם המשל מהמטר, דכמו שהמטר משפיע מטובו לכל מין גידולין כפי שהוא דורש, כך כל המעלות ויתרונות שיש להלומד תורה בכלל, כמ"ש בתענית ז' א' כל העוסק בתורה לשמה נעשית לו סם חיים, וכן כמה מעלות ויתרונות המנויים בדרשות בסמוך בפסוק זה, הוא הדין בלומד פרט אחד מן התורה כמו מקרא או משנה או הלכה או אגדה. .
(שם)

כמטר לקחי. כמטר – מה המטר הזה אי אתה רואהו עד שבא, כך תלמידי חכמים אי אתה יודע מהם עד שישנה משנה הלכות ואגדות ^כאנראה דהלשון עד שישנה צריך לקרות בפעל יוצא, בפתח השי"ן, והיינו עד שירביץ תורה ברבים ואז פקיע שמי'. או עד שיתמנה פרנס על הצבור ^כביתכן דרומז למ"ש בשבת קי"ד א' איזהו תלמיד חכם שממנים אותו פרנס על הצבור זה ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר, ולפי"ז כשממנין לאיש אחד לפרנס בידוע הוא שת"ח מובהק הוא. [ספרי].

תזל כטל. מה טל כל העולם כולו שמחים בו אף דברי תורה כל העולם שמחים בו ^כגוכמש"כ פקודי ה' ישרים משמחי לב, וסמיך על הדרשות הקודמות דפסוק זה בתורה איירי, דכתיב יערף כמטר לקחי אין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו', אבל במטר אינו יכול להמשיל זה, מפני שהמטר אינו משמח כל לב, כי יש שאינם רוצים במטר, כמו הולכי דרכים וכדומה, משא"כ טל. .
(שם)

תזל כטל אמרתי. יכול כשם שלמדתי אני אותה בצער כך תהיו אתם לומדים אותה בצער, ת"ל תזל כטל אמרתי – תהיו רואים אותה כזול ^כדומפרש בספרי שהרצה משה לישראל את יגיעו ועמלו עד שהשיג את התורה שהיה עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה ונכנס לבין המלאכים ושרפים וכו', ועיין שבת פ"ט א'. .
(שם)

כשעירם עלי דשא. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים ומגדלים אותם, כך דברי תורה מעלים לומדיהם ומגדלים אותם ^כהוכמ"ש בברכות מ"ח א' שאמר ינאי המלך לשמעון בן שטח חזי כמה מייקרנא לך, אמר לי' לאו את קא מוקרת לי אלא אורייתא קא מייקרא לי שנאמר (משלי ד') סלסלה ותרוממך. ונסמך בכלל דרשה זו על הדרשות הקודמות דפסוק זה בתורה איירי דכתיב יערף כמטר לקחי, ואין לקח אלא תורה שנאמר כי לקח טוב וגו' .
(שם)

כשעירם עלי דשא. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומפשפשים בהם כדי שלא יתליעו, כך הוי מפשפש בדברי תורה שלא תשכחם ^כושעירים הם טיפין טיפין, ור"ל כי אלה הטיפין אינם מעיקר המטר הבא לרות את הארץ אלא רק כדי לבדוק את העשבים שלא יתלעו, כך צריכה התורה להיות נבדקת לפעמים אפילו מחכמים ולומדים, כלומר, לבדוק פה ושם אם לא נשכחה. וגם כאן נסמך על דרשות הקודמות דפ' זה בתורה איירי כמש"כ בסוף אות הקודם. .
(שם)

כשעירם עלי דשא. מה שעירים הללו יורדים על עשבים ומעלים אותם ויש בהם ירוקים ויש בהם אדומים ויש בהם שחורים ולבנים, כך דברי תורה יש בהם רבנים ויש בהם כשרים, יש בהם חכמים יש בהם צדיקים וחסידים ^כזועיין בחולין צ"ב א' בא ענין אגדה כזו בנוסח אחר, אומה זו כגפן נמשלה, זמורות שבה אלו בעלי בתים, אשכולות שבה אלו תלמידי חכמים, עלין שבה אלו עמי הארץ וכו' יעו"ש, ותכלית הדרשה דכמו העשבים צריכים כ"א למינו או הגפן צריך לזמורות ולאשכולות ולעלין, כך האומה הישראלית צריכה לכלול בתוכה מכל המינים, דכל מין מחזיק את חבירו ומתקיימים כולם, וכמ"ש בחולין שם שלחו מתם לבעי רחמי אתכליא על עליא דאלמלא עליא לא מתקיימי אתכליא. .
(שם)

וכרביבים עלי עשב. מה רביבים הללו יורדים על עשבים ומעדנים ומפנקים אותם, כך דברי תורה מעדנים את לומדיהם ומפנקים אותם ^כחוכמש"כ במעלות התורה (משלי א') כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך, וכן שם (ד') תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, ועיין ב"ב ע"ה א' ובאבות פ"ו מ"ז. ונסמך על הדרשות הקודמות דפסוק זה בתורה איירי כמש"כ לעיל אות כ"ה. .
(שם)