במשכב נדתה יהיה לה. תניא, מניין שסופרת אחד לאחד ת"ל יהיה לה קיבר"ל מניין ששומרת יום כנגד יום, והיינו כשרואה יום אחד אחר ימי נדה שומרת יום מחרתו שאם לא תראה בו טהורה ואם לאו סותרת למפרע כמשכ"ל אות ק"ו, ת"ל יהיה לה. ונראה טעם הראיה מדכתיב בלשון יחיד יהיה לה, ואם לא הוי זבה כלל רק אם ראתה ג' ימים הול"ל יהיו לה, ולשון יהיה מורה על ההויה והקיום, והיינו שכל היום תהיה טמאה שמא תראה ותסתור ותטמא למפרע וכמשכ"ל אות ק"ו.
, יכול תספור שבעה לשנים קיגשאם ראתה שני ימים תספור שבעה נקיים בק"ו מזב שאף שכשרואה ראיה אחת אינו שומר יום כנגד יום ובכ"ז כשרואה שתי ראיות מונה שבעה נקיים כמבואר לעיל פ' י"ג, מכש"כ זבה שכשרואה יום אחד שומרת יום כנגד יום אינו דין שכשרואה שני ימים תספור שבעה.
ת"ל יהיה לה, אינה סופרת אלא יומה קידכמשכ"ל אות קי"ב. ועיין בהוריות דף א' שמביא מקור על הא דשומרת יום כנגד יום מפסוק דבסמוך וספרה לה, ובגה"ש מחק גירסא זו והביא הפסוק שלפנינו ע"פ הגירסא דהכא. ואמנם יש לקיים גם הגירסא דהוריות ע"פ מש"כ רש"י במגילה כ' ב' דענין שומרת יום כנגד יום הוא מדוגמת ספירת שבעה, והיינו שגם זה כלול במצות וספרה לה שבעת ימים, והוא בדרך פרט אחד מכלל גדול, ולפי"ז תכונן הראיה מן וספרה לה שבעת ימים, ודו"ק.
.
(שם שם)
(שם שם)