1לא תזרע. רבי יאשיה אומר, לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד פודהיינו ביחד, וזה נפקא לן מלשון לא תזרע כרמך כלאים דמשמע שזריעת הכרם עצמה תהא בכלאים. והא דבעי ר' יאשיה דוקא שני מיני זרעים כתבו רש"י ותוס' בקדושין ל"ט א' דלא נתבאר בבירור מהיכן נפקא לי' כן, ולדעתי אפשר לומר משום דבעלמא יונח שם זריעה על זרע גינה ושדה וכמש"כ (ישעיהו ס״א:י״א) וכגנה זרועיה תצמיח, אבל על זרע הכרם יונח שם נטיעה, וא"כ כיון דכתיב כאן לא תזרע כרמך כלאים, ע"כ הכונה לא תזרע בכרמך כלאים וא"כ קאי המלה כלאים על מלות לא תזרע וכמו דכתיב כלאים בכרמך, וכלאים הרי הוו משני מינין, והרי מבואר שהצווי הוא שלא יזרע שני מינין בכרם ודו"ק.
.
(ברכות כ"ב א')
2לא תזרע. כלאי הכרם אסורין מלזרוע ומלקיים, דכתיב לא תזרע, אין לי אלא זורע, מקיים מנלן, ת"ל כרם ולא כלאים פזהקיום הוא כשרואה אותם ומתייאש מלעקרם, ולא נתבאר לי טעם הדרשה, ובפירושי המפרשים בזה לא מצאתי קורת רוח. ואולי הכונה פשוטה, דאלו היה כתוב לא תזרע כלאים היה האיסור רק אזריעה, אבל מכיון דכתיב כרם דגם כשהוא כרם – בגידולו, גם אז לא יהיה כלאים ש"מ דגם מקיים אסור. ועי' מש"כ בענין זה בפ' קדשים בפ' שדך לא תזרע כלאים, יעוי"ש וצרף לכאן.
.
(ירושלמי כלאים פ"ח ה"א)
3כרמך. אין לי אלא כרמך, כרם אחר מניין, ת"ל כרם ולא כלאים פחנראה דצ"ל כמו שהוא בספרי אין לי אלא כרם שלך, כרם של אחרים מניין ת"ל כרם מ"מ, ונראה דדייק מדלא כתיב ותבואת כרמך, בכנוי, אלא סתם ותבואת הכרם משמע גם כרם דעלמא, ולדינא יש פרטים שונים בדין זה, יען כי בעיקר הדין קיי"ל דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, ולכן המסכך גפנו על תבואתו של חבירו קידש גפנו ולא נתקדשה התבואה, וכדומה פרטי דינים.
.
(שם פ"ז ה"ג)
4כרמך. אין לי אלא כרם שלם, מניין אפילו כרם יחידי ועושה פירות, ת"ל כרם מכל מקום פטכרם יחידי ועושה פירות ר"ל רק גפנים אחדים, והלשון ת"ל כרם קאי על ותבואת הכרם, דדי היה לכתוב ותבואתו, ומרבה כל כרם שהוא אכיילו מגפנים אחדים.
[ספרי].
5כרמך. אין לי אלא כרם שהוא עושה פירות, שאין עושה פירות מניין, ת"ל לא תזרע כרמך – מכל מקום צנראה הכונה שכעת אינו עושה פירות אבל בשנה הבאה יעשה פירות, והטעם הוא אולי מפני שמכחיש אדמת הכרם, ויש בזה משום לא תסיג גבול עולם כמבואר בשבת פ"ה א' ולפנינו לעיל בפ' שופטים (י"ט י"ד), וצ"ע.
.
(שם)
6כרמך כלאים. יכול לא יזרע זה בפני עצמו וזה בפני עצמו, ת"ל צמר ופשתים יחדו, אבל זה בפני עצמו וזה בפני עצמו מותר צאר"ל דמדכתיב התם בשעטנז יחדו שמעינן דלא נקרא שעטנז רק אם הם ביחד, וה"נ בכלאים, ושיעור יחדיו בכלאים נתבאר לעיל שהוא במפולת יד.
.
(שם)
7כלאים. לחייב משום כרם ומשום שדה צבר"ל אחת משום לא תזרע כרמך כלאים ואחת משום שדך לא תזרע כלאים (פ' קדושים) ומוסב על הדרשה שבריש פסוק זה לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה, וא"כ גם בלא איסור כלאי הכרם יש איסור כלאי זרעים, ועם איסור כלאי כרם שני לאוין, ומדייק זה מלשון לא תזרע כרמך כלאים שהפי' הוא לא תזרע בכרמך כלאים, משמע שגם בלא הכרם הוי הזריעה לעצמה כלאים, וא"כ כשזורעה בכרם נתוסף איסור כלאים.
[ספרי].
8פן תקדש. כלאי הכרם אסורין בהנאה, מנלן, אמר חזקיה, דאמר קרא פן תקדש, פן תקד אש צגהלשון פן תקדש אין מתבאר כפשוטו וכמו שפירש"י בפסוק זה בדוחק, ולכן דריש פן תקד אש, כלומר לא תזרע כרמך כלאים פן יהיה צריך לדון את הכלאים בשריפה כמו הקדש, ומבואר דאסור בהנאה כהקדש. ונראה דצ"ל פן תקד באש, וכ"ה בירושלמי כלאים פ"ח ה"א, ולפי דרשה זו יהיה כאן אך אות אחד ממלת אש, השי"ן, וכבר כתב רש"י ביומא י' א' ששין אחד שורש בתיבה, וכ"כ בפירושו ליחזקאל ז' י' על הפ' ולא נֹה בהם וז"ל, ואין בתיבה רק ה' יסוד, וכ"כ רוו"ה בכונת רש"י פ' צו (ו' י"ד), ונראה דזו היא כונת הדרשה בחגיגה י"ב בבאור השם שמים – אש ומים, ויתפרש לפי"ז דהשי"ן משמים הוא קצור משם אש, וכה יתפרש כל שי"ן שמושי במקום אשר, שה' – במקום אשר ה', שככה – במקום אשר ככה, והרבה כהנה.
.
(קדושין נ"ו ב')
9המלאה הזרע. כתיב המלאה וכתיב הזרע, הא כיצד, זרוע מעיקרו – בהשרשה, זרוע ובא – הוסיף אין, לא הוסיף לא צדדהמלאה משמע מלוי ותוספת הזרע, והזרע משמע זריעה עצמה, ובא לרמז ענין זרוע מעיקרו וזרוע ובא, ורומז להמשנה דכלאים (פ"ז מ"ח) המעביר עציץ נקוב בכרם, כלומר עציץ שתבואה או ירק מושרשים בו והוא נקוב ויונק מן הכרם אם הוסיף במאתים אסור, כלומר שצריך לשער אם הוסיף חלק מאתים באיסור עד קצ"ט חלקים שגדלו תחלה בהיתר אסור בהנאה, דכלאי הכרם אין בטלים עד שיהיו בהם מאתים דהיתר והאחד ממאתים של איסור, ועל זה אמר זרוע מעיקרו בתוך הכרם נאסר מיד בהשרשה, וזרוע ובא כגון עציץ נקוב שהיה נשרש כבר בהיתר חוץ לכרם בעינן מלאה, היינו ע"ד שנתבאר.
.
(פסחים כ"ח א')
10הזרע. פרט למקיים קוצים בכרם צההרבותא בזה אע"פ שיש מקומות שמקיימין אותן למאכל גמלין כמו בערביא, בכ"ז אינם בכלל זרע.
[ספרי].
11אשר תזרע. פרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים, הזורע והרוח מסערתו, יכול שאני מוציא הזורע והרוח מסייעתו, ת"ל אשר תזרע צונראה דדרשה זו באה חסרה, וצ"ל כמו שהוא במשנה ז' פ"ה דכלאים הזורע וסערתו הרוח, לאחריו מותר, לפניו אסור, ור"ל אם כשזרע חוץ לכרם סער הרוח את הזרעים לאחריו והוא לא ראה הרי נעשית שלא בכונה מותר, אבל אם סייעתו הרוח והוביל הזרע לפניו שראה וידע אסור, דהרי ניכר שניחא לו בזה והוי כאלו זרע מעצמו, וכעין הדרשה בפ' וכי יותן מים על זרע (ס"פ שמיני), וע"ע במשנה הנ"ל. ומ"ש פרט לזרע שיצא עם הזבלים או עם המים, ר"ל כשמזבל או משקה השדה יוצאין זרעים ואין זה נקרא אשר תזרע כי מאליו נזרע ע"י נפילת גרעינין במקרה וכדומה.
.
(שם)
12אשר תזרע. אין לי אלא שזרע הוא, זרע חבירו והוא רוצה לקיים מניין, ת"ל תזרע – מכל מקום צזדהלשון אשר תזרע מיותר כאן, ובא לרבות שגם מה שניחא לך בהזריעה ואתה מקיימה הוי כאלו זרעת מעצמך אף כי באמת זרע אחר.
.
(שם)
13ותבואת הכרם. אסור ליהנות בלא ברכה, דכתיב פן תקדש המלאה אשר תזרע ותבואת הכרם, העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו ברכה צחכמה נדחקו המפרשים בבאור דרשה זו, ולי נראה פשוט, דמקודם לזה איתא בירושלמי כאן בלשון זה כתיב לה' הארץ ומלואה, מכאן דהנהנה מעוה"ז בלא ברכה מעל, ועל זה בא ר' אבהו לפרש כונת הדרשה מפסוק זה בדרך גז"ש מלאה ומלאה, כלומר נאמר כאן לה' הארץ ומלואה ונאמר להלן פן תקדש המלאה, מה מלאה שלהלן קדושה אף מלאה שבכאן קדושה, וזהו כל העולם עשוי ככרם שהוא קדוש ומהו פדיונו ברכה, וזה פשוט, ורק הלשון בירושלמי בא קצת משובש וקטוע, וכנודע חזון נפרץ הוא בירושלמי.
[ירוש' ברכות פ"ו ה"ב].
14ותבואת הכרם. מאימתי התבואה מתקדשת, משתשליש, וענבים – משיעשו כפול הלבן, דאמר קרא ותבואת הכרם צטוקודם שהביאה שליש לא נקרא תבואה, וכן ענבים קודם שנעשו כפול הלבן לא נקראו תבואת הכרם.
.
(ירושלמי כלאים פ"ז ה"ב)
15ותבואת הכרם. התבואה שיבשה כל צרכה וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות, דאמר קרא ותבואת הכרם קר"ל אם נטע גפן בצד תבואה שיבשה כל צרכה או זרע תבואה בצד הענבים שבשלו כל צרכן אינן מתקדשות, דכך משמע הלשון פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, אינו מקדש עד שיהיה שם מלאת זרע, ולאחר שיבשו שוב אינן קרויין מלאת זרע וענבים לאחר שבשלו כל צרכן אין קרויין תבואת הכרם.
.
(שם שם ה"ד)