את הארבה וגו'. ת"ר, ארבה – זה גובאי, סלעם – זה רשון, חרגל – זה ניפול חגב – זה גדיין סחדאע"פ שע"פ השמות א"א לכוין בצמצום אם הם אלה שקרא להם הפסוק, אך ע"פ הסימנים הם הם אלה שבתורה.
.
(חולין ס"ה א')
(חולין ס"ה א')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 11 · פסקה 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
למינו וגו'. מה תלמוד לומר למינו למינהו למינהו למינהו ד' פעמים, להביא צפורת כרמים ויוחנא ירושלמית והערצוביא והרזבנית סטצפורת כרמים הוא מין ארבה שאין לו גבחת, יוחנא מין סלעם שיש לו גבחת, ערצוביא מין חרגול שיש לו זנב, והרזבנית הוא מין חגב, והרבותא בכל אלה דאע"פ שבמראה אינם דומים לאלה שבפסוק, אך מכיון דע"פ הסימנים שוים הם הרי הם כאלה, ואמנם לולא היה כתוב בכ"א למינו לא היה ההכרח לרבות עוד מין בדומה לו, אך הלשון למינו מורה שיש עוד ממין זה, לכן מרבינן הני ששוה להם בסימניהם.
.
(שם שם)
(שם שם)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad