עפר ואפר. דרש רבא, בשכר שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצות, אפר פרה ועפר סוטה. וליחשב נמי עפר כסוי הדם, התם הכשר מצוה איכא, הנאה ליכא נאדבלאו כסוי נמי הוי משתרי בשר, אבל באפר פרה איכא הנאה שמטהרו מטומאתו, ואי לאו אפר אין לו טהרה עולמית, ועפר סוטה מטיל שלום בין איש לאשתו ונקתה ונזרעה זרע, ואם טמאה היא לא תרבה ממזרות בישראל, ובזה הוי שלום והנאה לעולם. –
ואני תמה מה שאמר התם הנאה ליכא, הלא זכות מצוה בעלמא ג"כ זכות הוא, וכמ"ש סוף מס' מכות, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ויותר מזה קשה, הלא רבא גופי' שדורש אגדה זו הוא עצמו דורש כאן בסוגיא בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל (פ' לך) זכו בניו לשתי מצות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין, והלא גם שם אין באותן הדברים רק מצותן בעלמא ולא כל הנאה, וא"כ מה גרעה מצות כסוי הדם.
וצ"ל דהכונה דכיון דחלוקה היא מצות כסוי הדם ממצות אפר פרה ועפר סוטה בזה שבאלה יש גם הנאה ובכסוי ליכא הנאה לכן לא צירפם ביחד, אבל אין הכי נמי שאפשר שזכה בשביל זה גם לזו. –
ואמנם תמה אני למה לא תירץ בפשיטות טעם מה שלא חשיב מצות כסוי הדם, דכיון דקיי"ל דמותר לכסות לא רק בעפר אלא גם בכל דבר כמו בזבל ובחול הדק ושחיקת אבנים וחרסית ונעורת פשתן ונעורת של חרשין וסיד וחרסית ולבנה ועוד כמה דברים, לכן לא חשיב זה, משא"כ באפר פרה ועפר סוטה דוקא הוא, לכן שייך בהו לומר שזכה להם, ודו"ק. .
(סוטה י"ז א')
ואני תמה מה שאמר התם הנאה ליכא, הלא זכות מצוה בעלמא ג"כ זכות הוא, וכמ"ש סוף מס' מכות, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות, ויותר מזה קשה, הלא רבא גופי' שדורש אגדה זו הוא עצמו דורש כאן בסוגיא בשכר שאמר אברהם אם מחוט ועד שרוך נעל (פ' לך) זכו בניו לשתי מצות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין, והלא גם שם אין באותן הדברים רק מצותן בעלמא ולא כל הנאה, וא"כ מה גרעה מצות כסוי הדם.
וצ"ל דהכונה דכיון דחלוקה היא מצות כסוי הדם ממצות אפר פרה ועפר סוטה בזה שבאלה יש גם הנאה ובכסוי ליכא הנאה לכן לא צירפם ביחד, אבל אין הכי נמי שאפשר שזכה בשביל זה גם לזו. –
ואמנם תמה אני למה לא תירץ בפשיטות טעם מה שלא חשיב מצות כסוי הדם, דכיון דקיי"ל דמותר לכסות לא רק בעפר אלא גם בכל דבר כמו בזבל ובחול הדק ושחיקת אבנים וחרסית ונעורת פשתן ונעורת של חרשין וסיד וחרסית ולבנה ועוד כמה דברים, לכן לא חשיב זה, משא"כ באפר פרה ועפר סוטה דוקא הוא, לכן שייך בהו לומר שזכה להם, ודו"ק. .
(סוטה י"ז א')