1אם רעה בעיני אדוניה. אין רעה אלא שלא נגמלה חסד לפניו סטר"ל שלא נשאה חן בעיניו ליעדה, והלשון רעה כאן ענינו מלשון מדוע פניכם רעים (ס"פ וישב), וכונת הדרשה להוציא מדעת ר' אליעזר דהפי' רעה – רעה בנשואיה שפסולה להנשא לו ואשמעינן הפסוק דמוכרה אפילו לפסולים, דאנו קיי"ל כרבנן דילפי מכירה לפסולים מלשון וכי ימכר את בתו לאמה כמש"כ בפסוק הקודם, ולפי"ז אתיא הלשון אם רעה בעיני אדוניה כפשטי' שלא מצאה חן בעיניו. .
(מכילתא)
2אשר לא יעדה. מלמד שצריך לייעדה ומלמד שאין יעוד אלא מדעת עצמה עעיין מש"כ בדרשה הקודמת, וכתב הכ"מ בפ"ד ה"ח מעבדים בדעת הרמב"ם דדרש יעדה מלשון דעה ואולי דריש יעדה כמו ידעה בהפוך אותיות כמו כבש כשב, שלמה שמלה, ומש"כ הכ"מ בדעת הרמב"ם דמ"ש מדעתה היינו מרצונה, לדעתי אין הכרח לזה, שהרי התוס' בקדושין ה' ב' כתבו דצריך רק להודיעה אבל היעוד אפשר להיות גם בעל כרחה, וכ"כ הרשב"א והריטב"א, ואמנם כל עיקר דין זה הוא ע"ד הדרש שסמכו זה על פסוק זה, דפשטות הכתוב מורה על יעוד שהוא כעין אירוסין. .
(קדושין י"ט א׳)
3אשר לא יעדה. מכאן שאסור לייעד שתים כאחת עאיתכן דדריש כן מדכתיב יעדה במפיק ה"א דבעלמא בא זה לדרשה, והטעם בזה י"ל דכיון דיעוד מצוה היא [עיין דרשה הבאה] לכן אסור לייעד שתים כאחת מפני שאין עושין מצות חבילות חבילות כמבואר כהאי גונא סוטה ח' א'. .
(מכילתא)
4אשר לא יעדה והפדה. מלמד שמצות יעוד קודמת למצות פדיה עבמדתלה מצות פדיה באופן אם לא ייעד, ש"מ שהדרך הראשונה והעקרית היא היעוד. .
(בכורות י"ג א׳)
5והפדה. מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה, ומכאן שאמה העבריה נקנית בכסף עגענין הגרעון כסף הוא שהאדון מגרע פדיונה בערך מספר השנים שעבדה, כגון אם קנאה במנה ועבדה אצלו שתי שנים מגרע שליש המנה הייני שנוטל שני שלישיות המנה ומשלחה, וזו היא מצוה על האדון שיסייע בפדיונה, והיינו שלא יאמר כי אחרי שקנתה מתחלה לשש שנים אינו רוצה לשלחה מקודם אלא מחויב לשלחה בחשבון גרעון כסף כמבואר, וממילא למדין אנו מכאן שנקנית בכסף משום דאם לא קנאה בכסף מאי מגרעה וכ"פ רש"י.
אבל לדעתי אין מבואר ההכרח לזה, כי אע"פ שנתן לה דמים בשכר עבודתה, אבל מאן יימר דגוף הקנין היה בכסף ודלמא כתב לה שטר או עשה קנין אחר, כי הלא גם אם קונה אותה בשטר בודאי נותן לה כסף שכר עבודתה, שבודאי אינה עובדת אותו בחנם, כי הלא כל תכלית שמוכר אותה האב הוא בשביל כסף מחמת עניותו, וא"כ אין כל ראיה מהא שמגרעת פדיונה שהקנין הוא כסף.
וצ"ל דמדייק דאי ס"ד דהיה בזה קנין בשטר הול"ל ושחררה או ושלחה שהן לשונות המורות על החופש מעבודה ע"י שטר, אבל מדלא כתיב רק פדיון הכסף ש"מ שזולת החופש בכסף א"צ לכל חופש וש"מ שהכסף עצמו היה גוף הקנין, ועדיין צ"ע ובאור. .
(קדושין י"ד ב׳)
6והפדה. מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה, ומכאן שאמה עבריה קונה עצמה בגרעון כסף עדעיין מש"כ בדרשה הקודמת וצרף לכאן. והוא הדין עבד עברי יוצא בגרעון כסף לכשתשיג ידו, דכתיב בפ' ראה כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה מקשינן עברי לעבריה מה היא יוצאה בגרעון כסף אף עבד יוצא כן. ודע דבכ"ז אינו מוכרח שיהא העבד העברי צריך לקנינו שתי פרוטו כמו העבריה כדי שיצויר הגרעון (קדושין י"א ב') דרק בה אי אפשר בענין אחר לקיים את הכתוב אבל ע"ע רק מעלה עשו לו במקום שאפשר אבל היכא שא"א לית לן בה. .
(קדושין ט"ז א׳)
7לעם נכרי. הרי זו אזהרה לבית דין שלא ימכרנה לנכרי עהאינו מבואר בכלל על מי קאי אם על האב או על האדון, ולכאורה י"ל דעל שניהם קאי, והיינו שהב"ד מצווין בכלל להשגיח שלא תהא נמכרת לעובד אלילים, ואף כי מהיכא תיתא הו"א דהאדון יהיה יכול למכרה לעובד אלילים אך הו"א כיון דיש לו רשות ליעדה לבנו יכול גם למסרה לאחר, קמ"ל.
אך הרמב"ם בפ"ד ה"י מעבדים כתב אין האדון יכול למכור אמה העבריה ולא ליתנה לאיש אחר בין רחוק בין קרוב שנאמר לעם נכרי לא ימשול למכרה, וכן עבד עברי לא יתננו ולא ימכרנו לאחר, עכ"ל, ולמדנו מדבריו שני דברים, האחד שהאזהרה זו קאי על האדון [ואדות האב לא זכר מאומה, ועיין בסמוך], והב' דמפרש לעם נכרי לאיש אחר ולא לאיש מעם אחר כמובן הרגיל בכ"מ בלשון כזה, וזה נראה שסמך על ת"א שתרגם לגבר אוחרן, ונראה שפרשו כן משום דמפרשי שאזהרה זו קאי על האדון, דכן נאות יותר לפרש מדסיים הכתוב בבגדו בה שלא יעדה, ואי קאי על האב לא שייך כל כך לשון בגידה, דאי משום דמכרה לאמה אך הלא מחמת דחקו האחרון מכרה [וכמש"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ב מעבדים דאין האב רשאי למכור את בתו אא"כ העני ולא נשאר לו כלום], וכיון דקאי על האדון נכון לפרש לעם אחר – לאיש אחר, דבודאי לא תרשה לו התורה למכרה למי שהוא כרצונו, וכמבואר שהרשתה לו התורה ליעדה לו או לבנו ותו לא.
אבל הגר"א הגיה במכילתא אזהרה לאב שלא ימכרנה לעובד אלילים, והנה דברי הת"א בדוחק יש לפרש אליבא גירסא זו שאין מוכרה לאיש מעם אחר אף שאין משמע כן לשונו, אבל דברי הרמב"ם בודאי אין מתבארין לפי גירסא זו, וצ"ע.
ועיין בנמוקי רמב"ן כאן כתב וז"ל, וא"כ יהיה לעם נכרי כמו לאיש נכרי, ולא מצינו לו חבר בכל הכתוב, עכ"ל. ויש להעיר בזה מדרשת חז"ל ביבמות ס"ג ב' בניך ובנותיך נתונים לעם אחר אמר רב חנן בר רבא זו אשת האב, ועם אחר הוי כמו עם נכרי. .
(מכילתא)
8בבגדו בה. כיון שפירש טליתו עליה שוב אינו יכול למכרה, מכאן שאין אדם רשאי למכור את בתו לשפחות אחר אישות עונראה דבעיקר הדרשה סמיך על הלשון אשר לא יעדה דקרינן לו בוא"ו, והפירוש שאם אחר אשר יעד אותה לו האדון נעשית רעה בעיניו ששנא אותה וגירשה אז אינו רשאי שוב האב למכור אותה עוד הפעם מפני שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות. ומה שסמך הדרשה על לשון בבגדו בה הוא לרמז בעלמא שנפרש אשר לו יעדה בענין נשואין ולא אשר לא יעדה באל"ף, כלומר שלא רצה לייעדה וזהו רמז בלשון בבגדו בה מלשון בגד ופריסת טלית שהוא ענין נשואין. ועיין בתוס' אריכות דברים בזה, ופרשנו בדרך קצרה ופשוטה. .
(קדושין י"ח ב')