1וכי ימכר. תניא, ר' יוסי בן חנינא אומר, מוטב שימכור אדם את בתו ולא ילוה ברבית, מאי טעמא, ברתיה מגרעא ונפקא והא מוספא ואזלא סאפירש"י ברתי' מגרעא ונפקא שיכולה לגרע פדיונה ולצאת באמצע הזמן, ולפי פירוש זה קשה קצת הלשון דמוספא ואזלא שאינו ההיפך מן מגרעא ונפקא, ולולא דבריו היה אפשר לומר דהפי' מגרעא ונפקא דזמן עבודתה מאליו הולך ופוחת, משא"כ הלואה ברבית, עם כל המשך הזמן סכום ההלואה הולך ומוסיף, שהרבית נתוספת על הקרן ומעת לעת מתרבה החוב, והוי לפי זה שני הענינים ממש שני הפכים. .
(קדושין כ׳ א׳)
2וכי ימכר איש. האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת את בתה, דכתיב וכי ימכר איש את בתו, איש מוכר ואין האשה מוכרת סבי"ל הטעם בזה ע"פ המבואר בדרשה בסמוך דמשום דיש זכות לאב בהפרת נדריה ובמעשה ידיה לכן יש לו גם זכות במכירתה, וכיון דלאשה אין זכות בבתה בענינים אלה לכן אין לה גם זכות למכרה, ועיין מש"כ סברא זו בדרשה בסמוך בטעם הדבר שאין אדם יכול למכור את בנו. .
(סוטה כ"ג ב׳)
3וכי ימכר איש. האיש מוכר את בתו ואין האשה מוכרת עצמה סגיתכן דמדייק מדלא כתיב וכי תקנה אמה כמו דכתיב כי תקנה עבד, אלא דכיון דאין אשה מוכרת עצמה תלה הכתוב עיקר הפעולה באב. .
(מכילתא)
4את בתו. בקטנה הכתוב מדבר, או אינו אלא בנערה, אמרת ק"ו, ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר סדמכורה כבר בקטנותה יוצאה עכשיו בסימני נערות כפי שיתבאר להלן ויצאה חנם אלו ימי נערות. .
(ערכין כ"ט ב׳)
5את בתו. את בתו הוא מוכר ואינו מוכר את בנו סההטעם בזה י"ל דלא דמי לבתו משום דיש לו בה זכות בהפרת נדריה ובמעשה ידיה לכן יש לו גם זכות במכירתה דאתקשו להדדי כמבואר בסמוך. משא"כ בבן דאין לו בו זכות בכל הני, ועיין מש"כ לעיל אות ס"ב. .
(מכילתא)
6את בתו לאמה. אמר רב הונא אמר רב, מניין שמעשה הבת לאב, שנאמר וכי ימכר איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה אף בת מעשה ידיה לאביה סוובגמרא שקיל וטרי ואימא הני מילי קטנה דמצי מזבין לה אבל נערה דלא מצי מזבין לה מעשה ידיה דידה הוו, ומשני קטנה לא צריכא קרא השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מבעי אלא כי אצטריך קרא לנערה, ועיקר הילפותא ממה דכתיב לאמה דמיותר הוא דהא איירי בפרשת עבדים, וגם סתם מכירת איש הוא לעבדות וכמש"כ בפ' בהר וכי ימוך אחיך עמו ונמכר לך ולא סיים לעבדות משום דממילא מובן, ולכן דריש דלאמה בא להקיש בת לאמה כדמפרש, ולפי"ז ניחא מה שאמר כי אצטריך קרא לנערה אע"פ דעיקר הענין בהכרח בקטנה איירי כיון דנערה לא מצי מזבין לה כמבואר בדרשה דלעיל, אך משום דכיון דהאי לאמה בא להקישא אמרינן דבא להקישא דנערה, ודו"ק. .
(כתובות מ"ז א׳)
7את בתו לאמה. [מה תלמוד לומר לאמה] לומר שמוכרה לפסולים סזכלומר לאלה שאינו רשאי לייעד, כמו לממזר ולנתין, ואינה נמכרת להם אלא לשפחות בלבד, וטעם הדיוק הוא מיתור לשון לאמה, שהרי בפ' בהר ובפ' ראה כתיב בסתם ונמכר לך ואינו מסיים לעבד, וזה הוא משום דסתם מכירת איש ואשה לעבדות הוא. .
(קדושין י"ט ב׳)
8כצאת העבדים. לא תצא כצאת העבדים אבל נקנית היא בקנין עבדים ומאי ניהו שטר סחר"ל אינה יוצאה בשן ועין כעבד כנעני אלא נותן לה דמי שינה ועינה והיא משלמת שש שנים ויוצאת, וכן הדין בעבד עברי, ולכאורה קשה למה לא אמר אבל נקנית היא בחזקה כמו עבד כנעני, אחרי שלענין היציאה תפס השווי כנגד עבד כנעני א"כ גם בקנין צריך לתפוס השווי כנגדו כמו שהוא נקנה בחזקה, אך הענין הוא כפי המתבאר בגמרא כי בעבד כנעני כתיב (פ' בהר) והתנחלתם אותם לבניכם לרשת אחוזה, הקיש עבד כנעני לקרקעות מה קרקע נקנית בכסף ובשטר וחזקה אף עבד כנעני נקנה בזה, וכתיב והתנחלתם אותם והאי אותם מיעוטא הוא ודרשינן אותם בחזקה ולא עבד אחר בחזקה והיינו לא עבד ואמה עברים, ולכן א"א לומר כאן אבל נקנית היא בחזקה אחרי שבאמת אין נקנית בחזקה, ומה שלא אמר אבל נקנית היא בקנין עבדים ומאי ניהו כסף י"ל משום דלקנין כסף באמה עבריה יש דרשה מיוחדת מן והפדה ומן ויצאה חנם אין כסף, כפי שיבא לפנינו, וא"צ לרבות זה. ודע כי בשו"ת מהר"י מברונא סי' רמ"א נשאל במשרתת יהודית האומרת שכרתני לשרת כדרך המשרתות בבית ולא כדרך האנשים היוצאים בחוץ, והשיב כן הנשים דוברות וכו', ומביא בשם פי' התורה לר' יעקב בר אשר ז"ל שנקרא נזיר, יש מפרשים [לא תצא כצאת העבדים] שלא ישלחנה בחוץ לעשות מלאכתו אלא תשמשנו בבית, ועי' בבעל הטורים פי' הלשון כצאת מעין פירוש כזה. .
(קדושין ט"ז א׳)