ובמה יודע איפוא. א"ר לוי בר לחמא, איוב בימי משה היה, כתיב באיוב (י"ט) מי יתן אפוא ויכתבון מלי וכתיב במשה ובמה יודע איפוא ככבר בארנו במק"א בטעם גז"ש זו, משום דמצינו מלים והברות שהיו מקובלות להאמר ולהכתב בדור וזמן ידוע, והלשון אפוא הוא רק עטור ויפוי לשון שאינו מוכרח לגופה, ומדמצינו שנאמר בדורו של משה ואיוב סמכו לדרוש שהיו בזמן אחד, ואולי יש עוד איזה כונה בדרשה זו, ועיין בחא"ג. . (ב"ב ט"ו א׳)
הלוא בלכתך עמנו. א"ר יוחנן משום ר׳ יוסי, ביקש משה מלפני הקב"ה שתשרה שכינה על ישראל ונתן לו, שנאמר הלא בלכתך עמנו כאיתכן דמדייק מדכתיב הלוא בו' אחר הלמ"ד ודריש כמו הלואי [בחסרון היו"ד, כי באותיות אהו"י נוהג חסרון, כנודע למדקדקים], ונתקיים רצונו. . (ברכות ז׳ א׳)
ונפלינו אני ועמך. אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ יוסי, ביקש משה מלפני הקב"ה שלא תשרה שכינה אלא על ישראל ונתן לו, שנאמר ונפלינו אני ועמך כבדריש ונפלינו מלשון הפלאה והבדל וכמו והפלה ה' בין מקנה ישראל וגו' (פ' וארא). [שם שם]