משא בני קהת. תניא, א"ר אלעזר, המוציא משא בשבת למעלה מעשרה טפחים חייב חאין ר"ל שמעבירו על כתיפו דבזה לא חידש מידי, דכן מבואר במשנה כאן וכבדרשה הבאה, אלא ר"ל שמעבירו באויר בידו ואינו על כתיפו וגבוה מן הארץ עשרה טפחים. והא דתנן במשנה שבת ק' א' הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מע רה כזורק באויר, אלמא אין למעלה מעשרה רה"ר, הוא דוקא זורק אבל מעביר חייב דיליף מבני קהת כדמפרש.
שכן משא בני קהת, ומשא בני קהת מנלן, ילפינן מארון, דאמר מר ארון תשעה וכפורת טפח, הרי כאן עשרה, וגמירי, דכל טונא דמידלי במוטות תילתא מלעיל ותרי תילתא מלרע, ואשתכח דלמעלה מעשרה הוי קאי טדמכתף אדם עד לארץ ג' אמות, כמ"ש בתרגום מגילת אסתר פרשנדתא אצטליב על תלת אמין וכן כולהו וראשיהון היו קטועין, ואפי' אין גובהן של לוים אלא ג' אמות הרי י"ח טפחים, וארון אינו תלוי למטה מכתפיהון אלא ו' טפחים ושני שלישי טפח, ואשתכח דגבוה י' ויותר.
.
(שבת צ"ב א׳)
(שבת צ"ב א׳)