בעל הבור. בעל הבור – בור דאית ליה בעלים לרבות בור ברשותו דנמי חייב רסור"ל אף שלא הפקיר בורו אך מכיון שהפקיר רשותו חייב, ועי' מש"כ בפסוק הקודם בדרשה או כי יכרה אות רמ"ז. .
(שם נ׳ א׳)
(שם נ׳ א׳)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · שמות · פרק 21 · פסקה 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בעל הבור ישלם. מכל מקום רסזמדייק דהו"ל לכתוב רק ישלם והוי ידעינן דקאי על בעל הבור, ובא לרבות דאפי' לא כרה הבור בעצמו, וכמש"כ הרמב"ם בפי"ב ה"ג מנזקי ממון אחד החופר בור או שנחפר מאליו או שחפרתו בהמה או חיה [ברשותו] הואיל והוא חייב למלאותו או לכסותו ולא עשה ה"ז חייב בנזקיו, ואחד החופר או הלוקח או שניתן לו במתנה שנאמר בעל הבור ישלם מי שיש לו בעלים מכל מקום עכ"ל. והמפרשים לא גלו מקור הדברים, אבל ברור הוא שסמך על המכילתא זו. ובבאורי הגר"א לחו"מ סי' ת"י ס"ק ה' ציין על דין זה המקור סתם ממכילתא ולא ביאר דבריו, ואין ספק שכוון למכילתא שלפנינו, ולחנם כתב המגיה לבאורו שלא מצא דין זה במכילתא, וגרם לו זה שלא עיין אחר דין זה ברמב"ם בהלכה שהבאנו, שאז ראה כי הענין מבואר במכילתא וכי הגר"א רמז לה. ובירושלמי ב"ק פ"ה ה"ו באה הדרשה על לקוח וניתן לו במתנה מלשון או כי יכרה שבפסוק הקודם, ועיין מש"כ שם בטעם שהביא הרמב"ם לענין זה דרשה זו שלפנינו ולא אותה דרשה שבירושלמי. .
(מכילתא)
(מכילתא)
כסף ישיב. ישיב – לרבות שוה כסף ואפילו סובין רסחפירש"י דהו"ל לכתוב בעל הבור ישלם כסף לבעליו וכתב ישיב לרבות כל השבות, עכ"ל. ונראה בטעם דרשה זו משום דהלשון ישיב מורה בעלמא על השבת הדבר עצמו, כמו והשיב את הגזלה, וא"כ מכיון שכתוב כאן ישיב שוב אינו דבוק לו הלשון כסף, שהרי ההיזק כאן לא היה בכסף ממש, ולכן דריש דבאמת צריך להשיב ההיזק כמו שהוא, ומה דכתיב כסף הכונה רק שצריך להעריך ההיזק בכסף, אבל לא דוקא בכסף ממש, אלא בכל דבר ממש היינו בכל דבר שוה כסף, וזהו מ"ש כסף ישיב לרבות כל דבר. והנה אע"פ דבפרשה הסמוכה כתיב בתשלומי נזק מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם, מתבאר בגמ' דזה הוא כשאין לו מטלטלין ומגבהו מקרקע, אבל כל זמן שיש לו מטלטלין ומגבהו מהם יכול לסלקו אפי' בסובין, משום דבמטלטלין נקרא כל דבר מיטב כפי שיתבאר עוד בפסוק הנזכר, ועי' בחו"מ סי' תי"ט. .
(ב"ק ז׳ א׳)
(ב"ק ז׳ א׳)
ישיב לבעליו. הובא בפסוק הקודם בדרשה דשור או חמור.
והמת יהיה לו. מכאן דבור דאיירי ביה קרא שיש בו כדי להמית, וקים להו לרבנן עשרה טפחים עבדי מיתה, תשעה נזקין עבדי מיתה לא עבדי רסטעיין מש"כ בפסוק הקודם בדרשה וכי יפתח איש בור אות רמ"ו וצרף לכאן. .
(ב"ק ג׳ א׳)
(ב"ק ג׳ א׳)
והמת יהיה לו. תניא, אחרים אומרים, מניין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו, ת"ל כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו ערדריש והמת מוסב על ישיב, ור"ל שהטרחה חלה עליו. .
(שם י"א א׳)
(שם י"א א׳)
והמת יהיה לו. אמר רבא, שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור, שנאמר והמת יהיה לו, במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו רעאשאסור לו ליהנות מהם, דכתיב בהו (פ' ראה) ואכלת ודרשינן ולא לכלביך. והנה באמת היה אפשר לנקוט דין זה גם בקדשים תמימים, אך נקיט פסולי המוקדשין לרבותא יתרה דאע"פ דלענין שאר נזקין חייב משום דקרינן בהו שור רעהו בכ"ז בבור פטור מטעם דרשה זו, משא"כ בקדשים תמימים בלא"ה אינו נוהג דין זה, דאפי' בכל נזקין פטור משום דכתיב שור רעהו ודרשינן ולא שור של הקדש. .
(שם נ"א א׳)
(שם נ"א א׳)
והמת יהיה לו. תנא ר' ישמעאל, והמת יהיה לו, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין ערבר"ל שאם חפר בור סמוך לרה"ר כדי לעשות יסוד לחומת ביתו ומחמת כן נתקלקל הקרקע של רה"ר או קרקע חבירו פטור, וזה דריש מלשון יהיה לו דיונח על דבר המיטלטל ולא על קרקע. , ויצא אדם שאין לו הנאה במתו רעגשאם נפל אדם לבור ומת פטור, משום דהמת אסור בהנאה ולא שייך יהיה לו, וע' תוס' ב"ק י' א'. ובפסוק הקודם בדרשה ונפל שמה שור או חמור בא ענין זה מדרשה שור ולא אדם, ושם בארנו בטעם הדבר בארוכה, יעו"ש. .
(ירושלמי ב"ק פ"א ה"א)
(ירושלמי ב"ק פ"א ה"א)
והמת יהיה לו. לו – לניזק, או אינו אלא למזיק, אמרת, אילו כן, מה ת"ל והמת יהיה לו, אלא מגיד ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו רעדר"ל אילו שייך הנבלה להמזיק למה צריך הכתוב לאשמעינן פשיטא הוא אחרי דמשלם הכסף בשלימות לא יתכן שיטול הניזק גם הנבלה אלא בא לאשמעינן שהניזק נוטל הנבלה, והיינו ששמין אותו בדמים ומנכה לו המזיק מדמי הנזק. ולקמן בפסוק ל"ו כתיב ג"כ הלשון והמת יהיה לו ודרשו בגמרא ב"ק י' ב' והמת יהיה לו לניזק דאי ס"ד דמזיק לכתוב רחמנא שור תחת השור ולשתוק, ר"ל דהתם כתיב שלם ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו, וכתב בס' התוה"מ דדרשת המכילתא שלפנינו נסמכת על דרשת הגמרא והמת יהיה לו שבפסוק ל"ו דשם מיותר הוא מדכתיב שם שור תרית השור, כמבואר, אבל לפי מה שכתבנו א"צ לזה, אלא שדרשה זו תקיפה לעצמה, והיינו ע"פ הסברא לבד היינו מכריחין דלו – היינו למזיק, משום דלא יתכן שאחרי שהוא משלם כל ההיזק יהיה שייך עוד הנבילה להניזק וכמש"כ, ודו"ק. .
(מכילתא)
(מכילתא)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad