ויפרש את האהל. [מכאן דאהל של פשתן קרוי אהל] זדבמשכן לא היה בו שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר, וכבר נזכרה דרשה זו לפנינו לעיל בפ' תרומה בפסוק ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר (כ"ו א') ושם בארנוה בכל פרטיה, ועוד נבארה אי"ה בפ' חקת בפסוק זאת התורה אדם כי ימות באהל, עיין שם ושם. . (שבת כ"ח א׳)
ויפרש את האהל. אמר רב, משה רבינו עשר אמות היה, שנאמר ויפרש את האהל על המשכן וכתיב (פ׳ תרומה) עשר אמות אורך הקרש, אמר לי רב שימי בר חייא, א"כ עשיתו למשה רבינו בעל מום דתנן גופו גדול מאבריו הרי זה בעל מום, אמר ליה, באמה של קרש חקס"ד דרב שימי דרב ס"ל דבאמה דידיה משערינן ולכן הקשה לו א"כ עשיתו למשה בע"מ דיתחייב דיהיה גופו גדול מאבריו [מזרועותיו], והוא משום דכל אדם אין גופו אלא שלש אמות באמתו, והשיב לו רב דכונתו דמדת האמות שאמר הוא באמה של קרש, וע"ל בפ' במדבר ג' כ"ו. . (בכורות מ"ד א׳)