למשפחתם לבית אבתם. מכאן דמשפחת אב קרויה משפחה, משפחת אם אינה קרויה משפחה אטעם הדבר פשוט משום דהגברים הם בוני העולם וישובו, ואשר על כן נקראו הזכרים בשם בנים על שם בנין, וכמ"ש בתנחומא פ' בראשית והובא ברש"י שם (ה' כ"ח) ויולד בן שממנו נבנה העולם, וכתב הרלב"ג בפ' אמור דלכן לא יקרא הנפל בשם בן מפני שהוא אינו בונה העולם. ומטעם זה דרשו בירושלמי פסחים פ"ב ה"א על הפסוק וילדה זכר לרבות המת, והיינו מדלא כתיב וילדה בן שאז היה במשמע דוקא חי שהוא בונה. ומפני כל זה בהשתלשלות בנין הדורות נקראת המשפחה על שם האב ולא על שם האם כמבואר. –
וזה נ"מ לכמה דברים, כי מהאי טעמא מבואר בסוגיא כאן דאין אח ואחות מן האם נוחלין ומנחילין משום דכתיב (פ' פנחס) ממשפחתו וירש אותה, וביבמות נ"ד ב' לענין גאולת עבדים דכתיב (פ' בהר) או דודו או בן דודו יגאלנו, קיי"ל דדודו פירושו מן האב ולא מן האם, משום דכתיב שם ממשפחתו יגאלנו, ובקדושין ס"ו ב', כל מקום שיש קדושין ואין עבירה [ר"ל שהקדושין תופסין בהיתר] הולד הולך אחר הזכר, ופירש"י משום דכתיב למשפתותם לבית אבותם, וכפי הנראה פירש כן ע"פ סוגיית הגמרא שם ס"ט א', יעו"ש.
וקרוב לומר דמטעם דרשה זו קיי"ל בלאו דלא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, ולבד דרשה אגדית שיש בענין זה, י"ל משום דהביאה בקהל יונח רק על הגברים שהם מיסדים משפחה וקהל, משא"כ הנשים, כמבואר.
וכן יתבאר ע"פ זה מה דקיי"ל בעלמא דאחים מן האב יותר קרובים מאחים מן האם, כמו לענין חליצה וצדקה (פ' ראה בפ' כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, ועי"ש לפנינו). וכנגד זה קיי"ל בקדושין ס"ח ב', דאחים מן האם יותר אוהבים זל"ז, אך היכי דאיירי בענין קרבת משפחה אז יתרון לאחים מן האב משום דמשפחת אב קרויה משפחה, והיכי דאיירי לענין רגשי אהבה וידידות אז יתרון לאחים מן האם.
ואמנם יש יוצא מכלל זה, ויתבאר אי"ה לפנינו בפ' תצא בענין ממזר בפסוק דור עשירי לא יבא לו בקהל ה', ועיין באה"ע סי' ה' מדינים אלו. .
(ב"ב ק"ט ב׳)
וזה נ"מ לכמה דברים, כי מהאי טעמא מבואר בסוגיא כאן דאין אח ואחות מן האם נוחלין ומנחילין משום דכתיב (פ' פנחס) ממשפחתו וירש אותה, וביבמות נ"ד ב' לענין גאולת עבדים דכתיב (פ' בהר) או דודו או בן דודו יגאלנו, קיי"ל דדודו פירושו מן האב ולא מן האם, משום דכתיב שם ממשפחתו יגאלנו, ובקדושין ס"ו ב', כל מקום שיש קדושין ואין עבירה [ר"ל שהקדושין תופסין בהיתר] הולד הולך אחר הזכר, ופירש"י משום דכתיב למשפתותם לבית אבותם, וכפי הנראה פירש כן ע"פ סוגיית הגמרא שם ס"ט א', יעו"ש.
וקרוב לומר דמטעם דרשה זו קיי"ל בלאו דלא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', עמוני ולא עמונית, מואבי ולא מואבית, ולבד דרשה אגדית שיש בענין זה, י"ל משום דהביאה בקהל יונח רק על הגברים שהם מיסדים משפחה וקהל, משא"כ הנשים, כמבואר.
וכן יתבאר ע"פ זה מה דקיי"ל בעלמא דאחים מן האב יותר קרובים מאחים מן האם, כמו לענין חליצה וצדקה (פ' ראה בפ' כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, ועי"ש לפנינו). וכנגד זה קיי"ל בקדושין ס"ח ב', דאחים מן האם יותר אוהבים זל"ז, אך היכי דאיירי בענין קרבת משפחה אז יתרון לאחים מן האב משום דמשפחת אב קרויה משפחה, והיכי דאיירי לענין רגשי אהבה וידידות אז יתרון לאחים מן האם.
ואמנם יש יוצא מכלל זה, ויתבאר אי"ה לפנינו בפ' תצא בענין ממזר בפסוק דור עשירי לא יבא לו בקהל ה', ועיין באה"ע סי' ה' מדינים אלו. .
(ב"ב ק"ט ב׳)