ויוצא משה את העם. א"ר יהודה בן פזי בשם רבי, הן נקרא ולא נבעת לדמלשון בעתה ופחד, ור"ל היאך נקרא ולא תאחזנו פחד, כדמפרש, ויש גורסין ולא נבהת והוא מלשון בזיון כתרגום והחזיקה במבושיו – בבית בהתתי', ור"ל היאך נקרא ולא נבוש, וכדמפרש. , לטובה – ויוצא משה את העם, לרעה – ותקרבון אלי כלכם (פ׳ דברים) להר"ל לרעה במעשה מרגלים קרבו מעצמם, ולטובה במתן חורה הוציאם משה אל ההר. . (ירושלמי שקלים פ"א ה"א)
ויתיצבו בתחתית ההר. א"ר אבדימא בר חמא, מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם לויתכן דמדייק מלשון ויתיצבו ע"פ מש"כ בעלי הגיון בחלוק השמות נרדפים נצב ועמד, דנצב ענינו שעומד במקום שצריך חיזוק והתאמצות לעמוד מחמת אימה ופחד, וכאן דכתיב ויתיצבו דריש שפחדו מחמת כפיית ההר. – גם י"ל דמפרש השם תחתית כהוראתו ברוב המקומות – המקום אשר מתחת להדבר ממש, ובנדון זה מפרש שהיה ההר כפוי ממש עליהם. ומבואר בגמרא אמר רב נחמן בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא, כלומר שאם יזמינם לדין על שלא קיימו את התורה יאמרו שאנוסים היו על ידי כפיית ההר, ומסיק בגמרא אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש ברצון דכתיב (אסתר ט׳:כ״ז) קימו וקבלו היהודים, קימו מה שקבלו כבר, ולא נתבאר טעם הראיה מניין דריש כן ממשמעת לשון זה, ונראה דנפקא ליה זה מדיוק הלשון קימו וקבלו דלפי טבע הענין הול"ל מקודם קבלו ואח"כ קימו, שהרי קודם הקיום בהכרח לקבל וא"א לקים קודם שמקבלים, ולכן דריש דקבלו קאי על הקבלה שמכבר וקימו עתה, ודו"ק. . (שבת פ"ח א׳)