בקרית ארבע. מאי קרית ארבע, א"ר יצחק – זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה אוצ"ל דנקרא המקום ע"ש העתיד. וע' בכתובות י' ב' חקרה הגמרא אם כתב קרא ע"ש העתיד, והי' יכול להביא ראי' מכאן. ובתורה אור ציין פסוק זה לפרשה וישלח (ל"ה), ועיין בסוטה י"ג א', אבל ממ"ר מבואר שהמכוון לפסוק זה. . (עירובין נ"ג א')
ויבא אברהם לספוד. [מלמד דהספידא יקרא דשכבי הוא], דאי ס"ד יקרא דחיי, וכי משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה בואע"פ דבגמרא דחו לה, דשרה גופא ניחא לה כי היכי דמייקר בה אברהם, אך אין זה אלא דחוי בעלמא, והאמת הוא, כי הספידא יקרא דשכבי הוא ולכן עולה הענין כפשטי' שהשהו אותה משום כבודה, והנ"מ בזה אם יקרא דחיי או דשכבי הוא לענין אם אחד צוה שלא להספידו או אם יקרא דשכבי הוא שומעין לו ואם יקרא דחיי אין שומעין לו, ולכן לענין ליקח מיורשים הוצאת ההספד אז אם יקרא דשכבי הוא מוציאין מיורשין ההוצאות בעל כרחם, ומי שצוה שלא להספידו שומעין לו. – וע' ביו"ד סי' שד"מ ס"ו מבואר כשם שמספידין על האנשים כך מספידין את הנשים, והביאו מקור לזה ממגילה כ"ח ב' רפרם ספדי' לכלתי', וצ"ע שלא הביאו ראי' משרה, ואולי י"ל דאין ראי' מהספד בעל על אשתו להספד על כלל הנשים, די"ל שהספידה על צערו הפרטי וכמ"ש אין אשה מתה אלא לבעלה (סנהדרין כ"ב ב'). . (סנהדרין מ"ו ב')