עוץ בכורו. תניא, בר קפרא אומר, איוב בימי אברהם היה, הדא הוא דכתיב [איוב א'] איש היה בארץ עוץ איוב שמו, וכתיב את עוץ בכורו ללכאורה הדרשא נפלאה, דהא עוד בזמנים מאוחרים מצינו מדינה ששמה עוץ, כמו כל מלכי העוץ (ירמיהו כ״ה:כ׳) יושבת בארץ עוץ (איכה ד׳:כ״א) וא"כ מאי שייכות ארץ עוץ לאיש ששמו עוץ, ותו דלפי"ז למה לא דריש שהי' בימי נח דכתיב (נח י' כ"ג) ובני ארם עוץ, ותו, בב"ב ט"ו א' חקרו אולי הי' איוב בימי יעקב, ולמה לא הביאו ראי' ממה דכתיב ביעקב (ס"פ וישלח ל"ו כ"ח) בני דישן עוץ.
ולכן נראה לומר דדרשא זו באה בקצור כאן בירושלמי, ועיקרה מבואר במ"ר פ' שלח פ' י"ז בזה"ל, בי נשבעתי נאם ה', אמר הקב"ה, יסורים קשים היו ראויים לבא על אברהם ואינם באים ואלו הן היסורים שבאו על איוב היו ראויים לבא על אברהם שכן הוא נסמך לפרשה ויהי אחרי הדברים וגו' את עוץ בכורו, ועוץ הי' איוב, שנאמר איש הי' בארץ עוץ איוב שמו, ע"כ, וכנראה מפרשי ארץ עוץ ארץ של איש ששמו עוץ והיינו איוב. ועכ"פ אין עיקר דרשא זו באה כי אם לרמז דבר האגדה ההיא שיסורי אברהם נחלפו לבא על איוב, ולסימן וזכרון דבר זה דריש שווי השמות עוץ עוץ, כאשר כן מדרך חז"ל לעשות לכל דבר וענין רמז וסימן וזכרון בספר כמש"כ כ"פ בחבורנו [ע' מש"כ בפ' בראשית ב' ט"ז] .
(ירושלמי סוטה פ"ה ה"ו)
ולכן נראה לומר דדרשא זו באה בקצור כאן בירושלמי, ועיקרה מבואר במ"ר פ' שלח פ' י"ז בזה"ל, בי נשבעתי נאם ה', אמר הקב"ה, יסורים קשים היו ראויים לבא על אברהם ואינם באים ואלו הן היסורים שבאו על איוב היו ראויים לבא על אברהם שכן הוא נסמך לפרשה ויהי אחרי הדברים וגו' את עוץ בכורו, ועוץ הי' איוב, שנאמר איש הי' בארץ עוץ איוב שמו, ע"כ, וכנראה מפרשי ארץ עוץ ארץ של איש ששמו עוץ והיינו איוב. ועכ"פ אין עיקר דרשא זו באה כי אם לרמז דבר האגדה ההיא שיסורי אברהם נחלפו לבא על איוב, ולסימן וזכרון דבר זה דריש שווי השמות עוץ עוץ, כאשר כן מדרך חז"ל לעשות לכל דבר וענין רמז וסימן וזכרון בספר כמש"כ כ"פ בחבורנו [ע' מש"כ בפ' בראשית ב' ט"ז] .
(ירושלמי סוטה פ"ה ה"ו)