יום יום. תני, בכל יום היתה משתדלתו בדברים, אמרה ליה הריני חובשתך בבית האסורים, אמר לה – ה' מתיר אסורים. הריני כופפת קומתך, אמר לה – ה' זוקף כפופים. הריני מסמא את עינך, אמר לה – ה' פוקח עורים. נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה ולא רצה ופשוט דמדייק הלשון יום יום דמשמע שבכל יום המציאה לו פתויים אחרים. וכהאי גונא דרשו במ"ר אסתר על הפ' ויהי כאמרם אליו יום ויום. ומ"ש נתנה לו אלף ככרי כסף – אינו מבואר איפה מרומז זה, ואפשר לומר ע"פ מש"כ בפ' וירא שאמר אבימלך לשרה הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים, כלומר, לפייסו ולרצותו על הבזיון והצער שגרם לו, יעו"ש, וקרוב לומר שהי' אצלם מנהג לרצות בסכום כזה לפיוס תמורת בזיון, ולכן רצתה אשת פוטיפר לתת לו סכום כזה לפייס דעתו על הבזיון והצער שיסתבב לו מזה. . (יומא ל"ה ב')
לשכב וגו'. לשכב אצלה – בעולם הזה, להיות עמה – בעולם הבא. מכאן אמר ר' אליעזר, כל העושה עבירה אחת קשורה היא בו ככלב זר"ל שלא ימחה חטאו לעולם, ואיירי בעבירת זנות, וע' במהרש"א. וטעם המליצה קשורה ככלב הוא ע"פ ע"ש בסנהדרין ק"ח ב' כלב שמש בתבה ונקשר כטבע הכלב בעת זווגו. ועיקר טעם הדרשה בעוה"ז ובעוה"ב י"ל פשוט דמדייק כפילת הלשון לשכב להיות, אך אעפ"כ אינו מבואר איפה מרומז להיות בעוה"ב, ואפשר לומר, משום דבעלמא מציע לשון הויה רק באישות ולא בזנות, וכמש"כ והיתה לאיש אחר, וטעם הדבר, משום דלשון הויה מורה על הויה קיימת ויסודית, ואחרי דזה לא שייך בזנות במקרה, ובכ"ז כתיב להיות עמה, לכן דרשוה ברמז לעוה"ב שהוא נצחי, והיינו שלא ימחה חטאו לעולם, וכמבואר, ודו"ק. . (ע"ז ה' א')