ויהס כלב. מהו ויהס, אמר רבא, שהסיתן בדברים, דחזיי׳ ליהושע דקא משתעי, אמרי, דין ראש קטיעה ימלל יחפירש"י מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ ההוא ידבר לפנינו, עכ"ל. וכתב מהרש"א דפי' זה דחוק, דלפי שנותיו של יהושע שהיו ק"י שנה היה לו אז רק מ"ב שנה והיה עוד ראוי להוליד בנים ובני בנים, עכ"ל. ותמה אני שלא העיר על דברי רש"י מדברי עצמו במגילה י"ד סע"ב דמבואר שם דאע"פ דבנים זכרים לא היו לו ליהושע אבל בנות היו לו, וא"כ לפי"ז בודאי לא שייך לקרוא אותו ריש קטיעה על שם שאין בניו נוטלים חלק בארץ כפירש"י, שהרי גם הבנות נטלו חלק בארץ כמו בנות צלפחד, וגם מערוך הביא מהרש"א איזו פירוש וכתב גם עליו שהוא דחוק, יעו"ש.
ולי נראה דאפשר לומר הכונה בזה ע"פ מ"ש בפסחים פ"ז ב' דהמלכות ההורגת אנשים נקראת מלכותא קטיעתא, ואיתא במדרשים ואגדות דבשעה שהגיע שעתו של יהושע למלוך הוכרח משה למות אז מפני שאין מלכות נוגעת בחבירתה, וכאן רצו המרגלים להכעיס את יהושע ולגנותו בפני משה, וכונו לנבואת אלדד ומידד (ס"פ בהעלותך) משה מת ויהושע מכניס, ורצו להקניטו בזה שלא יפלא איפה אם הוא מדבר טוב על הארץ מפני שחושב עצמו לראש ופרנס המכניס את ישראל לארץ לא ניחא ליה בהירוס הענין ואבדן גדולתו, ואגב רמזו לו ולמשה שהוא ראש קטיעא שבגללו ימות משה קודם זמנו, כמבואר, וזהו ראש קטיעה. , אמר, אי משתעינא אנא אמרי בי מילתא וחסמין לי, אמר להם, וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, סברי בגנותיה קא משתעי, אשתיקו, אמר להו, הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן, ואם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע וכי לא נשמע לו, עלה נעלה וירשנו אותה יטמה שאמר בלשון בן עמרם ולא בשמו העצמי משה, נראה ע"פ מש"כ רש"י בתהלים ו' על הפסוק עד מה כבודי לכלימה, שאמר דוד, עד מתי מבזין אותי בן ישי ולא בשמי העצמי כאלו אין לי שם, עיי"ש. ומבואר מזה שמי שקורין אותו רק בשם אביו גנאי הוא לו ופחיתות לכבודו, וכאן כמבואר בדרשה זו, כונן כלב כל מטרתו להאמין את ההמון שמדבר הוא סרה במשה כדי שישתקו, וכדי לבא למטרתו זאת קרא אותו בתחלת דבריו בשם בן עמרם כדי שיאמין העם שהוא מדבר בגנותו, וכן מצינו כשחרף זמרי בן סלוא את משה ע"ד כזבי בת צור קרא אותו בן עמרם (סנהדרין פ"ב א'), ובמ"ר ר"פ פקודי איתא שהיו ליצני הדור אומרים, אפשר השכינה שורה ע"י בן עמרם, ואע"פ שיש איזו אגדות יוצאות מכלל זה אך אולי יש שם טעם אחר על זה, ועיין לפנינו בפ' שמות בפסוק ויקח את בת לוי. .
(סוטה ל"ה א׳)
ולי נראה דאפשר לומר הכונה בזה ע"פ מ"ש בפסחים פ"ז ב' דהמלכות ההורגת אנשים נקראת מלכותא קטיעתא, ואיתא במדרשים ואגדות דבשעה שהגיע שעתו של יהושע למלוך הוכרח משה למות אז מפני שאין מלכות נוגעת בחבירתה, וכאן רצו המרגלים להכעיס את יהושע ולגנותו בפני משה, וכונו לנבואת אלדד ומידד (ס"פ בהעלותך) משה מת ויהושע מכניס, ורצו להקניטו בזה שלא יפלא איפה אם הוא מדבר טוב על הארץ מפני שחושב עצמו לראש ופרנס המכניס את ישראל לארץ לא ניחא ליה בהירוס הענין ואבדן גדולתו, ואגב רמזו לו ולמשה שהוא ראש קטיעא שבגללו ימות משה קודם זמנו, כמבואר, וזהו ראש קטיעה. , אמר, אי משתעינא אנא אמרי בי מילתא וחסמין לי, אמר להם, וכי זו בלבד עשה לנו בן עמרם, סברי בגנותיה קא משתעי, אשתיקו, אמר להו, הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים והאכילנו את המן, ואם יאמר עשו סולמות ועלו לרקיע וכי לא נשמע לו, עלה נעלה וירשנו אותה יטמה שאמר בלשון בן עמרם ולא בשמו העצמי משה, נראה ע"פ מש"כ רש"י בתהלים ו' על הפסוק עד מה כבודי לכלימה, שאמר דוד, עד מתי מבזין אותי בן ישי ולא בשמי העצמי כאלו אין לי שם, עיי"ש. ומבואר מזה שמי שקורין אותו רק בשם אביו גנאי הוא לו ופחיתות לכבודו, וכאן כמבואר בדרשה זו, כונן כלב כל מטרתו להאמין את ההמון שמדבר הוא סרה במשה כדי שישתקו, וכדי לבא למטרתו זאת קרא אותו בתחלת דבריו בשם בן עמרם כדי שיאמין העם שהוא מדבר בגנותו, וכן מצינו כשחרף זמרי בן סלוא את משה ע"ד כזבי בת צור קרא אותו בן עמרם (סנהדרין פ"ב א'), ובמ"ר ר"פ פקודי איתא שהיו ליצני הדור אומרים, אפשר השכינה שורה ע"י בן עמרם, ואע"פ שיש איזו אגדות יוצאות מכלל זה אך אולי יש שם טעם אחר על זה, ועיין לפנינו בפ' שמות בפסוק ויקח את בת לוי. .
(סוטה ל"ה א׳)