ויהי ביום השמיני. תניא, אותו היום היה שמחה להקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ, כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (פ' בראשית) ויהי ערב ויהי בקר אנראה באור הדרשה ע"פ מ"ש בב"ר פ"ג שבעת הקמת המשכן אמר הקב"ה נדמה בעיני כאלו באותו יום בראתי את עולמי, ומבואר שם הטעם מפני שמתחלת בריית העולם נתאוה הקב"ה ליחד שמו וקדושתו בעולם ע"י המשכן, וזה גופא יתבאר ע"פ מ"ש במגילה ל"א ב' אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, ומעמדות היינו בקיום ביהמ"ק וקרבנות, כנודע [ע' לפנינו בפ' פינחס בר"פ קרבנות], ולאשר שביום השמיני למלואים היה גמר הקמת המשכן, לכן דריש שגדלה כביכול שמחתו של הקב"ה כיום בריאת שמים וארץ, יען דבבריאת שמו"א היתה רצונו ומחשבתו כביכול לברוא את העולם לתכלית המעמדות, ובהקמת המשכן נתקיים רצונו בזה, ולסמך וסימן לדבר נתן שווי המלות ויהי דכתיבי בשניהם.
. (מגילה י' ב')
ביום השמיני. אין אנו יודעין אם שמיני למנין אם שמיני לחודש, כשהוא אומר (ס"פ צו) כי שבעת ימים ימלא את ידכם, הוי אומר שמיני למנין בהענין יתבאר ע"פ הפלוגתא בירושלמי פ"ק דיומא ומ"ר פ' נשא מתי התחילו ימי המלואים, דלדעת חכמים הותחלו בכ"ג באדר מפני שאז התחיל משה להקים את המשכן, ונמשכה הקמתו שבעה ימים וגמרו באחד בניסן, כמבואר בפ' פקודי ובפ' נשא, ודעת ר"ע דבאחד בניסן התחיל להקים ונמשכה הקמתו עד ח' בו, וממילא הותחלו המלואים מן ר"ח ניסן עד ח' בו, ולפי"ז לדעת חכמים הוי הפי' כאן ויהי ביום השמיני שמיני למלואים ולא שמיני לניסן, ולדעת ר"ע אפשר לפרש שמיני לניסן, וזהו שאמר אין אנו יודעים להכריע מלשון ביום השמיני אם כחכמים או כר"ע.
. (תו"כ)