וטבל. וטבל ולא מספג יחר"ל שלא יקנח אצבעו בשולי הכלי או בדפנותיה, דבאופן כזה אין זה טובל אלא מוצץ או סוחט.
.
(זבחים צ"ג ב')
(זבחים צ"ג ב')
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 4 · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
את אצבעו. את – להכשיר אמין שבאצבע יטשאם עלתה לו דלדול בשר באצבעו אינו חוצץ, דמן את מרבינן הטפל לאצבעו, וכמ"ש בכ"מ בגמרא את הטפל לבשרו, ושורש לשון אמין הנה בת"י על הפסוק פאת ראשכם תרגם אומניא דראשיכון, ואולי צ"ל גם כאן אומניא שבאצבע.
.
(שם מ' ב')
(שם מ' ב')
את אצבעו. נאמר כאן אצבעו ונאמר אצבעו במצורע (י"ד ט"ז), מה אצבעו האמור במצורע המיומנת שבימין אף אצבעו האמור כאן המיומנת שבימין כובמצורע כתיב מפורש אצבעו הימנית. ועיין לפנינו בפ' צו (ז' ל"ז) דמחטאת ילפינן לכל הקדשים דהוו בימין.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
בדם. עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרו כאמדייק מדהו"ל לכתוב וטבל את אצבעו והזה מן הדם והוי ידעינן דהטבילה אדם קאי, ומדכתב וטבל בדם בא להורות שבתחילה יהיה בדם כשיעור ז' טבילות ולא שיתן דם במזרק על כל הזיה והזיה.
.
(זבחים צ"ג ב')
(זבחים צ"ג ב')
והזה, [והזה כהן משיח למעוטי הדיוטות] כבר"ל לאפוקי כהן הדיוט. והנה בתו"כ איתא דרשה זו רק כאן בפר כהן משיח משום דכתיב בפסוק הקודם ולקח הכהן המשיח מדם הפר ובפסוק שלפנינו כתיב וטבל הכהן את אצבעו והזה, משמע דההזאה מצוה בו, אבל לקמן בפר העלם דבר של צבור לא הובאה דרשה זו, ותמיהני על זה, שהרי גם שם נאמר כלשון שלפנינו ממש, והביא הכהן המשיח מדם הפר וטבל הכהן אצבעו והזה (פ' ט"ז וי"ז) וגם נראה ראיה מכרחת מן הגמרא דגם בפר העלם דבר של צבור ההזאה רק בו, שכן בסוגיא שלפנינו איתא במשנה ההזאות פסולות בנשים, ופריך בגמרא הזאה דמאי, אי הזאה דפנים משיח כתיב בה, ור"ל למעוטי גם כהן הדיוט, וא"כ פשיטא דנשים פסולות לזה, ול"ל להמשנה לאשמעינן זה, ואי נימא דבפר העלם דבר של צבור כשר גם כהן הדיוט הו"ל להגמרא לומר דהמשנה משמיענו פסול דנשים בפר זה, ומדלא אמרו כן ש"מ דפשיטא להגמרא דגם הזאה דפר העלם דבר של צבור פסול בכה"ד, וצ"ל דהתו"כ סמך שם על הדרשה שבכאן דענין ולשון אחד להם, אבל הרמב"ם קבע דין זה רק בפר כהן משיח ולא גם בפר העלם דבר, וצ"ע בזה. ואפשר לומר דהיה לפניו גירסא אחרת בתו"כ כמו שהיתה לפני בעלי התוס' בסוגיא שלפנינו, יעו"ש. ואין להאריך עוד.
.
(קדושין ל"ו ב')
(קדושין ל"ו ב')
והזה. והזה ולא מטיף ולא זורק.
(תו"כ)
(תו"כ)
והזה מן הדם. [מה ת"ל מן הדם] מן הדם שבענין למעוטי שירים שבאצבע כגמדייק מדהו"ל למכתב והזה ממנו כיון דקאי אדם, ול"ל למכתב והזה מן הדם, ודריש שלכל הזאה תהיה טבילה חדשה בדם ולמעוטי שלא יזה טבילה שניה משיריים שנשארו על האצבע מטבילה ראשונה. ובאור הלשון מן הדם שבענין צ"ל מן הדם האמור בענין למעלה וטבל אצבעו בדם, מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל ההזאות ולא מדם הנשאר דבוק באצבע, אבל אין הלשון מבורר כל כך, ואולי צ"ל מן הדם שבעין ור"ל מהדם שבשלימות ולא ממקצת הדבוק באצבע וצ"ע. ובתו"כ הלשון וטבל והזה על כל הזאה טבילה. ויתכן דלשון קצרה היא וצ"ל וטבל והזה וגו' והכונה דהלשון שבע פעמים שבפסוק קאי גם על הטבילה גם על ההזאה.
.
(זבחים צ"ג ב')
(זבחים צ"ג ב')
שבע פעמים. שבע פעמים ולא שבע טיפין כדדאל"ה הול"ל והזה מן הדם שבע, והמלה פעמים מיותר.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
שבע פעמים. שיהיה מונה שבע פעמים ולא אחת ושבע [כדרך שמונה ביוה"כ].
(שם)
(שם)
את פני פרכת הקודש. תנא דבי ר' ישמעאל, מפני מה נאמר פרכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור (פ' י"ז), משל למלך בשר ודם שסרחה עליו מדינה, אם מעוטה סרחה פמליא שלו מתקיימת ואם רובה סרחה אין פמליא שלו מתקיימת כההרי הוא מסולק מחיבתם ואין לבו גס בהם כבראשונה, וה"נ כיון דרוב צבור סרח כביכול אין כאן קדושה. ובירושלמי תענית פ"ב ה"א הלשון בזה, חטא הנשיא הגדולה במקומה עומדת, חטא הצבור אין הגדולה במקומה עומדת, ור"ל דכשחטא הנשיא אפ"ה אין זה אלא חטא יחיד, וגדולת הקב"ה שהיא כביכול ברוב עם במקומה עומדת, כיון שהצבור נקי וצדיק, ולכן כתיב אצל פרו פרכת הקודש לומר שעדיין לא נסתלקה הקדושה, משא"כ בפר העלם דבר של צבור שהצבור חטא אז כביכול השכינה מסתלקת, ונראה דכונה אחת לדרשה זו בכלל עם הדרשה שלפנינו בבבלי ובשנוי לשון.
.
(זבחים מ"א ב')
(זבחים מ"א ב')
את פני פרכת הקודש. תנא חזקיה, מפני מה נאמר פרכת הקודש בפר כהן משיח ולא נאמר בפר העלם דבר של צבור (פ' י"ז) ללמד שכל מקום שיש משיח יש ארון וכל מקום שאין משיח אין ארון כובמקום שיש משיח היינו במקדש ראשון עד ימות יאשיהו שם יש ארון, ור"ל כל זמן שיהיה כהן משוח בשמן המשחה יהיה הפרוכת לפני הקודש שהוא הארון, אבל אם אין משוח בשמן המשחה אין ארון, דיאשיהו המלך גנז צלוחית של שמן המשחה וגנז גם הארון, ולכן לא כתיב בפר העלם דבר פרוכת הקודש ללמד שיש זמן שהפרוכת אינו לפני הקודש. ואתיא דרשה זו דחזקיה כמ"ש בכ"מ דבמקדש שני היה חסר הארון ושמן המשחה [עיין יומא כ"א ב'], והוא רמז נפלא.
.
(ירושלמי תענית פ"א ה"ב)
(ירושלמי תענית פ"א ה"ב)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad