ולקח הכהן. ולהלן נאמר (ס"פ משפטים) ויקח משה חצי הדם וישם באגנות מה להלן בכלי אף כאן בכלי.
(שם)
(שם)
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 4 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מדם הפר. נשפך הדם על הרצפה ואספו פסול, שנאמר ולקח הכהן המשיח מדם הפר – דם מהפר יקבלנו יגטעם הדיוק בזה, דבהכרח אי אפשר לפרש מדם הפר מקצת הדם, כמו ממימי היאור, מזמרת הארץ, יען דכתיב מפורש בפסוק הבא ואת כל הדם ישפוך, הרי מבואר דצריך ליקח כל הדם, וא"כ קשה למה כתב בלשון כזה שאפשר למטעי והו"ל לכתוב את דם הפר, וכמו בס"פ משפטים ויקח משה את הדם, לכן דריש דהוי כמו דכתיב דם מהפר, והכונה שיקבל הדם ישר מן הפר ולאפוקי אם נשפך הדם על הרצפה ואספו, דלא הוי ישר מן הפר, ונמצא לשון כזה בפסוק כמו (תהילים פ׳:ו׳) ותשקמו בדמעות שליש, שהמובן הוא ותשקמו דמעות בשליש, ובלשון חז"ל נקרא לשון כזה גורעין ומוסיפין ודורשין.
.
(זבחים כ"ה א')
(זבחים כ"ה א')
מדם הפר. ת"ר, ולקח הכהן המשיח מדם הפר, מדם הנפש ולא מדם העור ולא מדם התמצית ידעיין מש"כ באות הקודם בטעם דיוק לשון מדם הפר, וכאן בא למעט שיקח דוקא מדם הפר והיינו דם הקלוח שהנפש בו ולא דם מהעור ולא דם התמצית שמתמצה אחר שפסק דם הקלוח מהשחיטה, וזה מדויק בלשון מדם הפר, היינו הדם שעיקר החיות תלוי בו, וזהו דם הנפש. –
וע' בט"ז ליו"ד סי' כ"ג כתב בפשיטות דבעור לא נמצא דם כלל, עיי"ש מה שנוגע מזה לדינא, והנה כאן מפורש ההיפך, דדריש ולא מדם העור, ואם לא היה בו דם כלל, לא היה צריך למעט. .
(שם שם)
וע' בט"ז ליו"ד סי' כ"ג כתב בפשיטות דבעור לא נמצא דם כלל, עיי"ש מה שנוגע מזה לדינא, והנה כאן מפורש ההיפך, דדריש ולא מדם העור, ואם לא היה בו דם כלל, לא היה צריך למעט. .
(שם שם)
מדם הפר. א"ר יהודה אמר שמואל, השוחט צריך שיגביה סכין למעלה, שנאמר ולקח מדם הפר ולא מדם הפר ודבר אחר טור"ל דכיון דשוחט הוא לתוך המזרק כדי שיתקבל דמו, ואם לא יגביה הסכין למעלה הלא ירד הדם לתוך המזרק מעל הסכין, ואנן בעינן שירד מהפר גופיה כמבואר לעיל אות י"ג. ומטעם זה מבואר בגמ' כאן שצריך לקנח דם שעל הסכין בשפת מזרק [מאחוריו] ולא לתוכו משום דאל"ה יהיו דם הפר וד"א.
.
(זבחים כ"ה ב')
(זבחים כ"ה ב')
מדם הפר. אמר ר' זירא אמר רבי, הצורם אוזן הפר ואח"כ קיבל דמו פסול, שנאמר ולקח מדם הפר – פר שהיה כבר טזר"ל שהיה שלם בשעת הקבלה, אבל אם חסר מאבריו קודם קבלת הדם, ואפילו רק צרם אזנו פסולה, משום דבשעת קבלת הדם לא היה הפר בשלימות אבריו.
.
(שם שם ב')
(שם שם ב')
והביא אותו. מה ת"ל אותו, למעט קרבנו למצוה. יחידית שלא יכנס דמו לפנים יזמדייק יתור הלשון והביא אותו, דדי היה לומר והביאו, ודריש דבא למעט דם שעירה שמביא כהן משיח על שגגת חטא עבודת כוכבים, כמבואר בפ' שלח, שאותו הדם אינו מזה בפנים על מזבח הפנימי אלא על מזבח החצון, וקרי למצוה זו יחידית, מפני שיצאה מכלל פרשה זו וקבעה לה מקום ביחוד, בפ' שלח. והרבותא בזה דלא נילף מצבור דגם השעירים שבאים על חטא עבודת כוכבים דמם נכנס לפנים. וטעם הדבר י"ל משום דצבור לעולם מעלתם יתירא ולכן כבודם מרובה להיות כפרתם בפנים. –
והנה דרשה זו איתא גם בתו"כ כאן, ובכן תמה אני על הרמב"ם בפ"ה הט"ז מקרבנות שכתב וז"ל שעירי עבודת כוכבים והם שעירים הנשרפין לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותן דמם ולהיכן הוא נותן, אלא לפי שהן חטאות הקהל דינן כדין פר העלם דבר של צבור, שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו למתן דמים וכו', עכ"ל. והנה אם לענין שעירי עבודת כוכבים הנשרפים של צבור איתא באמת ריש פ"ה דזבחים שעירים הנשרפין טעונין הזאה בפנים, אבל לענין שעיר של כהן משיח הלא מפורש נתמעט בירושלמי ותו"כ לפנינו מהזאה בפנים, וא"כ איך סתם הרמב"ם בכל שעירים הנשרפין שמתן דמן בפנים ולא הוציא שעיר של כהן משיח. ודוחק לומר דדעתו בזה כיון דבגמרא הבבלית לא חלקו בין שעירים של צבור לשעיר של כהן משיח, לכן קיי"ל כן, יען דכמה וכמה דינים אנו קובעים ע"פ הירושלמי ותו"כ כל זמן שלא נמצא סתירה מפורשת בבבלי, וכן דרך הרמב"ם בחבורו, וצריך עיון. .
(ירושלמי הוריות פ"ב ה"ד)
והנה דרשה זו איתא גם בתו"כ כאן, ובכן תמה אני על הרמב"ם בפ"ה הט"ז מקרבנות שכתב וז"ל שעירי עבודת כוכבים והם שעירים הנשרפין לא נתפרש בהן בתורה כיצד נותן דמם ולהיכן הוא נותן, אלא לפי שהן חטאות הקהל דינן כדין פר העלם דבר של צבור, שהוא חטאת הקהל לכל האמור בו למתן דמים וכו', עכ"ל. והנה אם לענין שעירי עבודת כוכבים הנשרפים של צבור איתא באמת ריש פ"ה דזבחים שעירים הנשרפין טעונין הזאה בפנים, אבל לענין שעיר של כהן משיח הלא מפורש נתמעט בירושלמי ותו"כ לפנינו מהזאה בפנים, וא"כ איך סתם הרמב"ם בכל שעירים הנשרפין שמתן דמן בפנים ולא הוציא שעיר של כהן משיח. ודוחק לומר דדעתו בזה כיון דבגמרא הבבלית לא חלקו בין שעירים של צבור לשעיר של כהן משיח, לכן קיי"ל כן, יען דכמה וכמה דינים אנו קובעים ע"פ הירושלמי ותו"כ כל זמן שלא נמצא סתירה מפורשת בבבלי, וכן דרך הרמב"ם בחבורו, וצריך עיון. .
(ירושלמי הוריות פ"ב ה"ד)
והביא אותו. הכשר ולא הפסול.
(תו"כ)
(תו"כ)
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad