ויהי בדרך במלון. תניא, אמר רבי, חס ושלום שמשה רבינו נתרשל מן המילה, אלא כך אמר, אמול ואצא – סכנה היא, אמול ואשהה ג' ימים – הקב"ה אמר לי לך שוב מצרימה, ואלא מפני מה נענש, מפני שנתעסק במלון תחלה טזובירושלמי נדרים פ"ג ה"ט מסיים בזה, הדא הוא דכתיב ויהי בדרך במלון, ומבואר דדרשו סמיכות הלשון בדרך במלון, ומשמע להו שמיד שבא מן הדרך נתעסק במלון, ובפי' הרא"ש כתב שהמלון היה קרוב למצרים ולא היה עוד סכנה בהליכתו, עכ"ל, ולדעתי קשה לומר כן שהמלון היה סמוך, שהרי בפסוק הסמוך כתיב ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה וילך ויפגשהו בהר האלהים, והר האלהים הוא הר סיני, כדכתיב אל הר האלהים חורבה, והיינו סיני היינו חורב [כפי שיתבאר אי"ה לפנינו בפ' יתרו], וידוע הוא דהר סיני הוא רחוק ממצרים טובא. אכן י"ל בטעם שנענש דהו"ל למול אותו ולהניחו במלון עם אמו והוא ילך לבדו למצרים. . (נדרים ל"ב א׳)
ויבקש המיתו. אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא למשה רבינו בקש שטן להרוג אלא לאותו תינוק שנאמר (פ׳ כ"ה) כי חתן דמים אתה לי, צא וראה מי קרוי חתן הוי אומר זה התינוק יזעיין מש"כ בדרשה בפסוק הבא אות כ"ג. . (שם שם)