וישב משה לשפוט. וכתיב ויעמוד העם, מלמד שדיינים בישיבה ובעלי דינים בעמידה כומסיק בגמרא דהיינו רק בשעת גמר דין כשמודיעים הב"ד הפסק דין, וכתב הסמ"ע בסי' י"ז ס"ק ד' דגלוי מילתא בעלמא הוא דפסוק זה איירי בשעת גמר דין, ולי נראה דאפשר לומר דסמיך על הלשון לשפוט שיונח בעיקרו על גמר הדין, דעד אז יונח יותר הלשון לשמוע וכדומה. . (שבועות ל׳ ב׳)
מן הבקר עד הערב. תנא רבי חייא בר רב מדיפתי, וכי תעלה על דעתך שמשה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית כאבמכילתא איתא הלשון וכי מן הבקר עד הערב היה משה דן, והלא אין הדיינים דנין אלא עד זמן סעודה וכו', ונראה דמה שלא הקשו בגמרא בלשון זה אף דאיירי כאן בסוגיא בענין הישיבה בדין עד זמן סעודה, משום דהגמרא לשיטתה דמשה היה שקול כנגד סנהדרין של שבעים ואחד [עיין סנהדרין ט"ז א'] ובסנהדרי גדולה קיי"ל סנהדרין פ"ח ב' דיושבין מזמן תמיד של שחר עד זמן תמיד של בין הערבים, וא"כ באמת יושבים כל היום, וא"כ א"א להקיש זמן ישיבת משה לזמן ישיבת סתם דיינים שיושבים עד זמן סעודה, ולכן פריך בענין אחר. , אלא לומר לך, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפי׳ שעה אחת מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, כתיב הכא ויעמד העם על משה מן הבקר עד הערב וכתיב התם (פ׳ בראשית) ויהי ערב ויהי בקר כבבטור חו"מ סי' א' הסביר התדמות הענינים, מפני שהדן דין אמת הוא בגדר מקיים העולם דמונע בני אדם מגזל ועולה וכדומה מדברים הגורמים להירוס ישובו של עולם, כנודע, עיי"ש, ואפשר לומר שמדייק הדורש מה שבפסוק הבא כתיב מן בקר עד ערב בלא ההי"ן, וכן בכ"מ כתיב מבקר עד ערב, וכאן כתיב בההי"ן הידועין מן הבקר עד הערב, ורומז למ"ש במנחות כ"ט ב' עוה"ז בה"א נברא, ולכן דריש דהוי כמו שמקיים בריאת העולם, כמש"כ, ודו"ק. . (שבת י׳ א')