עולה וזבחים. [מכאן דיתרו לאחר מתן תורה בא דאי ס"ד קודם מ"ת, הא קיי"ל לא קרבו שלמים בני נח] טורק עולות, וס"ל דאף דפרשה זו כתובה לפנינו קודם פרשה דמתן תורה בכ"ז היה ענינה לאחר מ"ת וכמש"כ לעיל בפסוק א', ומאן דס"ל דיתרו קודם מ"ת בא ס"ל דב"נ הקריבו גם שלמים, ואנו קיי"ל עיקר כמ"ד לא קרבו שלמים ב"נ, וכתבנו מענין זה בפ' בראשית בפסוק והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן ובפ' בא בפסוק גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות. . (זבחים קט"ז א׳)
לפני האלהים. א"ר אבין הלוי, כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה, כאילו נהנה מזיו שכינה, דכתיב ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלהים, וכי לפני האלהים אכלו והלא לפני משה אכלו טזומה שלא נזכר מפורש משה, מבואר במכילתא מפני שהיה עומד ומשמש לפני האורחים. , אלא לומר לך, כל הנהנה מסעודה שת"ח שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו השכינה יזקצת צ"ע שלא פרשו הלשון לפני האלהים ע"פ מ"ש סוף חגיגה כ"ז א' דשולחן צדיקים דומה למזבח, יעו"ש [ולפנינו בס"פ זו בפסוק כי חרבך הנפת] וא"כ מכוון הלשון בסעודת צדיקים לפני האלהים. . (ברכות ס"ד א׳)
לפני האלהים. תנא ר' ישמעאל, וכי לפני האלהים אכלו [והלא לפני משה אכלו] יחעיין מש"כ לעיל אות ט"ז. אלא מכאן שהמקבל פני חבירו כאילו מקבל פני שכינה יטהלשון פני חבירו נראה ט"ס וצ"ל פני רבו, וכן נראה מהמאמרים הקודמים בירושלמי דאיירי במעלת קבלת פני הרב, ובמכילתא איתא בזה כל המקבל פני חכמים, והיינו הך. ועיין בר"ה ט"ז ב' טרחו בגמרא למצוא מקור שחייב אדם לקבל פני רבו ברגל, והביאו מדברי קבלה, ותמיהני שלא הביאו מקור מן התורה מפסוק וענין שלפנינו, דאחרי דמבואר שדומה קבלת פני רבו לקבלת פני השכינה, ובזמן שביהמ"ק קיים מחויבים לקבל פני השכינה בכל רגל, א"כ בזה"ז דין הוא לקבל פני רבו ברנל שדומה לקבלת פני השכינה, וכמו שתקנו תפלה במקום קרבן וכמה ענינים זכר למקדש, כנודע, וצ"ע. . (ירושלמי עירובין פ"ה ה"א)