1מחוץ למחנה. א"ר שמואל בר רב יצחק, מאי דכתיב (תהילים ק״ו:ט״ז) ויקנאו למשה במחנה, מלמד שכל אחד ואחד קנא את אשתו ממשה, שנאמר ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה גר"ל יצא לו מחוץ למחנה שלא יחשדוהו עוד, ועשו כן כדי להכלימו ולצערו. ואפשר עוד לומר דסמיך על סוף הפסוק והיה כל מבקש ה' יצא אל האהל, ובודאי הלכו גם הנשים לבקש גם הן דבר ה' [וכידוע במדרשים דנשי דור המדבר צדקניות היו], וכדי להרעימו ולצערו קנא כל אחד את אשתו כשהלכה למשה אל האהל, ולכן יצא לו מחוץ למחנה כדי שיפול החשד, ומחוץ למחנה אולי לא הלכו הנשים או לא הלכו לבדנה.
ונראה דבכלל צ"ל בדרשה זו אין מוקדם ומאוחר בתורה, משום דלא יתכן שאחר מעשה העגל וחזרתם בתשובה יעשו מעשה כזו, וגם מבואר כאן שחלקו לו כבוד וקמו מלפניו, ובלתי ספק קרה זה באחד מן הזמנים, והגמרא סמכה זה על לשון פסוק זה, כמבואר. ונראה דמעשה זו אירע בימי קרח, דבגמרא כאן מסמיך דרשה זו לפסוק דפ' קרח וישמע משה ויפול אל פניו, מה שמועה שמע שחשדוהו מאשת איש, ושם בפ' קרח נבאר עוד אי"ה מענין וטעם חשד זה, יעו"ש. .
(סנהדרין ק"י א׳)
2והיה כל מבקש ה'. פתח ר׳ יהודה בכבוד אכסניא של תורה דבגודל המעלה ממי שנעשה אכסניא לתלמידי חכמים. ודרש, ומה ארון ה׳ שלא היה מרוחק אלא שנים עשר מיל הג' כרסאות כמבואר בעירובין נ"ה ב' והובא לפנינו בפ' בשלח בפסוק שבו איש תחתיו, ועיין בירושלמי פ"ה ה"א מעירובין. אמרה תורה והיה כל מבקש ה׳ יצא אל אהל מועד, ת"ח שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה על אחת במה וכמה ור"ל דכאן קראו הכתוב מבקש ה' אף דבאמת לפי פשטות הכונה דקאי על משה היל"ל כל מבקש משה, אלא דמפני חשיבות מעלת התורה מעלה עליו הכחוב כאלו מבקש ה', א"כ בש"כ הנעשה אכסנאי לת"ח ההולכים ונדים מעיר לעיר. .
(ברכות ס"ג ב')
3כל מבקש ה׳. כל מבקש משה אין כתיב כאן אלא כל מבקש ה׳, מכאן שכל המקבל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה זדפשטות הכתוב כל מבקש משה זמעלה הכתוב כאלו מבקש ה'.
ויש להעיר בסוגיא דר"ה ט"ז ב' שאמרו חייב אדם לקבל פני רבו ברגל ויליף שם מדברי קבלה, ולמה לא סמכו על ענין דרשה זו, לפי מה דקיי"ל דבזמן שביהמ"ק היה קיים היו מחויבים לקבל פני שכינה לעלות לרגל שלש פעמים בשנה, ואחרי שקבלת פני רבו דומה לקבלת פני שכינה א"כ ראוי לעשות דוגמא לקבלת פני שכינה בזה"ז ע"י קבלת כני הרב, וכמו שתקנו תפלה במקום קרבן, וי"ל דרוצה להביא ממקור יותר מפורש. –
וע' בסנהדרין ה' ב' תלמיד אל יורה במקום רבו אלא א"כ רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל, ופירש"י דכל מאן דבעי מילתא אזיל לגבי דמשה דכתיב והיה כל מבקש ה' וגו', אע"ג דהמחנה ג' פרסאות ואתו לגבי משה רבותא דמשה שאני, מחנה ישראל ג' פרסאות דכתיב ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השטים וזה הוי תלתא פרסי עירובין נ"ה ב', עכ"ל. וזה הוא כמשכ"ל אות ה', אך מש"כ רבותא דמשה שאני אין לזה באור כלל, והדברים סותרים ממש למה שכתב לפרש דברי הגמרא דתלמיד אל יורה וכו', ויליף מכאן, ואחרי דרבותא דמשה שאני א"כ הלא אין ראיה לדעלמא, וברור בעיני שיש איזה ט"ס או חסרון דברים בדבריו וצ"ע [וע' בהגהות הרב ר' בצלאל הכהן בש"ס ווילנא].
ובכלל הלמוד מכאן שתלמיד אל יורה במקום רבו י"ל דיליף מדלא באו לפני אהרן שיורה הוא, והוא סביב למשכן, ומצינו שכבר משה סמך על הוראותיו, כמ"ש (ס"פ משפטים) והנה אהרן וחור עמכם.
וע"פ זה יש ליישב קושיית התוס' מהא דרב המנונא לא הורה בשני דרב הונא משום דתלמידו היה, והקשו הא מבואר כאן דחוץ לג' פרסאות מותר, וליכא למימר דהכא בתלמיד חבר איירי ולכן שרי חוץ לג' פרסאות, דהא כיון דממשה גמרינן כדפירש בקונטרס משמע דבתלמיד גמור איירי, עכ"ל, ולפי מש"כ דהראיה היא מדלא הורה אהרן י"ל דבאמת איירי כאן בתלמיד חבר, דאהרן היה לגבי משה תלמיד חבר, שהרי בכמה דברים ייחד הקב"ה הדבור אליהם ביחד, וכ"פ גם לאהרן לבד, ומיושב קושייתם. .
(ירושלמי עירובין פ"ה ה"א)