ועשית כל מלאכתך. וכי אפשר לו לאדם לעשות כל מלאכתו בששת ימים, אלא שבות בשבת כאילו כל מלאכתך עשויה סאהבאור לדרשה זו מבואר בסמ"ק סי' ר"פ בזה"ל, מצוה להתענג בשבת דכתיב וקראת לשבת עונג וכן רמזה משה רבינו בתורה, ועשית כל מלאכתך ואיך יכול אדם לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד אלא יראה לאדם בכל שבת שכל מלאכותיו עשויות ואין לך עונג גדול מזה, עכ"ל. מבואר דעצה טובה אשמעינן בזה איך לענג את יום השבת, ומסיים במכילתא דבר אחר ועשית כל מלאכתך שבות ממחשבת עבודה, ובא לאסור הרהור בשבת בעניני חול, אבל בגמרא שבת דף קי"ג ב' קיי"ל דרק דבור אסור הרהור מותר [ובפסוק הבא נבאר זה], ולכן השמטנו דרשה זו ממכילתא. . (שם)
ועשית כל מלאכתך. מכיון שנאמר ששת ימים תעבוד מה ת"ל ועשית כל מלאכתך, אלא להביא מי שיש לו חצירות או שדות חריבות ילך ויעסוק בהן, מפני שאין אדם מת אלא מתוך הבטלה סבר"ל דאע"פ שאין לו מלאכה הצריכה לגופה ישתדל להמציא לו מלאכה אף כזו שאינה מוכרחת לו, רק לתכלית שלא ילך בטל ולא יגרום לו מיתה ומסמיך זה על הלשון ועשית כל מלאכתך, ודריש כל מלאכתך, כל מלאכה שהיא, ואפילו בשדות חריבות, והוא ע"ד רמז ואסמכתא, ונראה דכ"ז איירי בעם הארץ שאי אפשר לו לעסוק בתורה אבל החכמים תורתם אומנתם. ובמקום אחר כתבנו דזה טעם המצוה בב"נ ויום ולילה לא ישבותו, דכיון שאסור להם לעסוק בתורה והקב"ה חס על בריותיו לכן צוה עליהם שלא ילכו בטל ולא יגרמו להם מיתה בלא זמנם, והארכנו בענין זה בפ' נח. [אדר"נ פ׳ י"א].