1לחם פנים. בן זומא אומר, לחם פנים – שיהא לו פנים לדר"ל שתהיינה החלות מרובעות. ומפרש במשנה דהיינו שיהיה להן קרנות ושיעורן ז' אצבעות. וענין הקרנות פירש"י שהיו מדביקין בצק לכל זוית, והרמב"ם בפ"ד ה"ט מתמידין פירש שעובי כל הלחם היה ז' אצבעות, ועי"ש במפרשים. ויש להעיר לדעת הרמב"ם מפסחים ל"ז א' אין עושין פת עבה בפסח וכמה פת עבה, אמר רב הונא טפח, שכן מצינו בלחם הפנים טפח, ופירש"י שגם לחה"פ אסור לבא חמץ ואפ"ה עובי דפנותיו טפח, וכמ"ד לחם הפנים שיהיה לו פנים ואין פנים פחות מטפח כדאמרי' בסוכה ה' א', עכ"ל. והנה שיעור טפח באצבעות מבואר במנחות מ"א ב' ארבע באגודל חמש באצבע שית בזוטרתא, ולפי פי' הרמב"ם דעובי החלות היה ז' אצבעות קשה מנ"ל לרב הונא לחלוק אסתמא דמתניתין [כי אע"פ דבן זומא חידש דין זה אבל גם דעת חכמים כן כמש"כ המפרשים] וחידוש על מפרשי הרמב"ם שהאריכו הרבה בדבריו ולא העירו כלל מסוגיא דפסחים. .
(מנחות צ"ז א׳)
2לפני תמיד. לפיכך היו אומרים ברגל הזהרו שלא תגעו בשלחן, לפי שאי אפשר להטבילו להבאור הענין כי המנהג היה במקדש שלאחר כל הרגל היו טובלין את כל הכלים שהיו במקדש מפני שרבו האנשים העולים לרגל וביניהם רבים עמי הארץ שאינם יודעים להזהר ולהנהיג עצמם בטהרה, ונגעו בכל הכלים וטמאום ולכן טבלו אותם. והנה מכיון דמצות לחם הפנים שלא יסור מן השולחן אפי' רגע אחת, לכן א"א היה לטובלו אחרי כי א"א להסיר הלחם ממנו [דאפי' בעת שהיו מניחין לחם חם היו נזהרין שבעוד שהישן יוסר יונח החדש כפי שיבא בסמוך], ולכן היו מכריזין הזהרו שלא תגעו בשולחן כדי שלא תטמאוהו.
והנה רש"י ותוס' פירשו דהאזהרה היתה לכהנים עמי הארץ ולא לישראלים, משום דישראלים בלא"ה לא היו רשאים לבא למקום שהשולחן עמד, יעוי"ש. אבל בירושלמי חגיגה פ"ג ה"ח איתא שבשעת הרגל היו מוציאין את השולחן לחוץ ומראין אותן לעולי רגלים, ולפי"ז הלא היה באפשר שיגעו בו גם ישראלים, וא"כ היתה האזהרה גם לישראלים וכ"כ במל"מ בפי"א ממשכב. .
(חגיגה כ"ו ב')
3לפני תמיד. עד שמושכין את הלחם הישן מן השלחן, כהנים מניחין עליו את החדש, וטפחו של זה בצד טפחו של זה, משום שנאמר לחם פנים לפני תמיד לוכלומר טפחו של מסדר בצד טפחו של מסלק, וס"ל דתמיד פירושו תמיד ממש, כל רגע, ולאפוקי מדעת ר' יוסי דס"ל דתמיד פירושו שלא ילין השולחן בלא לחם, ולכן ס"ל דאפי' סילק ישנה שחרית והניח חדשה ערבית ג"כ נקרא תמיד.
והנה פשוט הדבר דקיי"ל כת"ק, ובאמת קשה איך יכלכל ר' יוסי את האזהרה הנהוגה המובאה במשנה דסוף חגיגה כ"ו א' משום שלא היו יכולין להטביל את השלחן מפני שלא היו יכולין להסיר ממנו אף רגע אחד את לחם הפנים וכמובא לפנינו לעיל.
ומה שקשה ביותר, כי בסוגיא כאן איתא, א"ר אמי, מדבריו של ר' יוסי נלמוד שאפי' לא קרא אדם קריאת שמע אלא פרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית קיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, דזה מכוון ללשון תמיד, ומהאי טעמא כתב בשו"ת הרא"מ סי' ו' דאין צריך לברך ברכת התורה בכל פעם שלומד ביום, משום דמדינא יוצאים בק"ש שחרית וערבית, יעוי"ש, וקשה טובא, דהא כיון דכל זה הוא רק אליבא דר' יוסי ואנן הלא לא קיי"ל כוותיה, ומה שאין אנו מברכין ברכת התורה בכל פעם שנשב ללמוד, לא ידעתי מה סאני ליה להרא"מ הטעם שכתבו התוס' בברכות י"א ב', משום דאף כשפוסק ללמוד אינו מתייאש מללמוד עוד, דבכל שעה חייב ללמוד, וזה באמת אליבא דת"ק דר' יוסי דקיי"ל כן.
אך הרבה פוסקים [סמ"ג עשין י"ב והגמי"י פ"א מת"ת ועוד] ס"ל דבאמת יוצא אדם ידי חובת ת"ת בק"ש שחרית וערבית, ולכאורה הוא דבר פלא, דהא קיי"ל כת"ק דר' יוסי כמש"כ, וצ"ל דס"ל דהפסוק לא ימוש וגו' אינו לא חובה ולא מצוה אלא ברכה בעלמא שיהיו ישראל יושבים על אדמתם שלוים ושקטים ויעסקו תמיד בתורה, והנה בפרט זה יש הרבה להאריך אבל אין מקום כאן מענין זה. .
(מנחות צ"ט ב׳)
4לפני תמיד. בעון קומיה ר׳ אילא, לא היה שם לחם מהו להניחו לשבת הבאה, אמר להו, כתיב ונתת על השלחן לפני תמיד – אפילו פסול לזהגר"א מוחק המלות אפי' פסול וגורם אפי' הוא כמה ימים, והבאור הוא דאיירי בלחם פנים כשר שנסדר כהלכתו בשבת ומבעי ליה אם אין לו לחה"פ לשבת הבאה אם רשאי להניחם משבת זו לשבת הבאה אם אמרי' משום שנסדר כהלכתו מפסל בלינה או לא, ופשיט דגם לכתחלה יכול להניחו על כמה ימים, דקרא ודאי איירי דנסדר כהלכתו דכתיב ונתת לחם דהיינו לחם כשר ואפ"ה כתיב תמיד להורות דרשאי להניחו לכתחלה ולא מיפסל בלינה, ועיין ברמב"ם פ"ה הי"ג מתמידין. .
(ירושלמי שקלים פ"ו ה"ג)