כרע שכב. א"ר אבהו בן זוטרתי, אלמלא טורח הצבור היו קובעין פרשת בלק בקריאת שמע, משום דכתיב בה כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו יזדדמי לבשכבך ובקומך שהקב"ה שומרנו בשכבנו ובקומנו לשכב שלוים ושקטים כארי וכלביא. ובתנחומא מובא כאן הפסוק הקודם הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף. וכתב המהרש"א דהוא נכון טפי בדרש זה לענין ק"ש של שחרית וערבית, עכ"ל. אבל י"ל דמצד אחד נכונה הגירסא שלפנינו משום דבו מוקדם שכיבה לקימה והוי ממש כמו בשכבך ובקומך, משא"כ בפסוק הקודם מוקדם קימה לשכיבה.
. (ברכות י"ב ב׳)
כרע שכב. אמר מר בריה דרבינא, בלעם בא על אתונו היה, כתיב הכא כרע שכב, וכתיב התם (שופטים ה׳:כ״ז) בין רגליה כרע נפל שכב יחכמעט כל המפרשים נתעוררו לתמוה על דרשה זו אחרי דהפסוק כרע שכב לא כתיב כלל בנוגע לבלעם, ורק הוא מדבר בזה בשבחם של ישראל, ומאי שייך זה להדרשה. והגר"א מחק בגירסתו התיבות כרע שכב וגורס כתיב הכא נופל (הוא פ' ד').
אבל אפשר לבאר הענין, כי ענין מליצה זו מצינו ביעקב שאמר כרע רבץ, ובלעם אמר כרע שכב, והמלה שכב בצירוף מלת כרע רגיל בעלמא לשם טומאה, וכמו שהביא הפסוק דשופטים בין רגליה כרע שכב, [ועיין לפנינו בפ' תבא בפ' ואיש אחר ישגלנה], וכן אמרו במ"ר כאן על הפ' שאמר בלעם לאתונו אשר התעללת בי, בלעם אע"פ שמדבר בלה"ק לשונו סרוח, ור"ל דהלשון התעללת מורה על טומאה כמ"ש בס' שופטים כ' ויתעללו בה וכו', ולכן בא לרמז גם כאן שהיה רגיל על לשונו לשון טומאה מפני שהיה רגיל בטומאה, דאל"ה הול"ל כרע רבץ, ומוסיף לבאר שבא על אתונו מפני שמצינו עוד סמך לזה, כמבואר לעיל בפסוק הלא אנכי אתונך וגו', יעוי"ש מש"כ שם.
. (סנהדרין ק"ה א׳)