ירחץ במים. במים ולא ביין, במים ולא במזוג עטיין במים, וטעם הדיוק בזה משום דכ"פ כתיב רחיצה סתם וגם ברחיצת קרב וכרעים כתיב (פ' תצוה ופ' שמיני) וירחץ את הקרב ולא כתיב במים, וכאן כתיב במים, ובא למעט מים דוקא ולא יין ולא מזוג.
, במים לרבות שאר מים ואפילו מי כיור פהרבותא בזה אע"פ דמי כיור יש להם שם לוי דלא נקראו מים סתם אלא מי כיור אפ"ה בכלל מים הן.
[שם כ"ב א']
קריאה במקור
תורה תמימה על התורה · ויקרא · פרק 1 · פסקה 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ירחץ במים. במים אפילו כל שהוא פאר"ל שאין להם שיעור. ופשוט הוא משום דבטבילת גוף צריך ארבעים סאה משום דכתיב בה ורחץ את בשרו במים ודרשינן שיהיה כל בשרו עולה בהן, משא"כ הכא.
.
(תו"כ)
(תו"כ)
והקטיר הכהן. מה ת"ל הכהן למעוטי הפשט ונתוח פבחוזר על כלל הענין, וכללא כייל, דמה ששייך לגוף הקטרה הכל נעשית בכהנים, אבל הפשט ונתוח נעשית גם בזר.
.
(יומא כ"ז א')
(יומא כ"ז א')
את הכל. לרבות הצמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תיישים פגשל עולה, שהראש אינו בכלל הפשט כמבואר בפסוק הקודם, ויש צמר בגובה ערפו אצל הראש.
והעצמות והגידים והקרנים והטלפים. בזמן שהם מחוברין פדועיין המשך לדין זה לפנינו בפ' ראה בפסוק ועשית עולותיך הבשר והדם (י"ב כ"ז).
.
(זבחים פ"ה ב')
(זבחים פ"ה ב')
עולה וגו'. לשם ששה דברים הזבח נזבח, לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחח, דכתיב עולה אשר, ריח ניחח לה', עולה – לשם עולה, אשר. – לשם אשה, ריח – לשם ריח, ניחח – לשם הנחת רוח, לה' – לשם ה' פהפתח בששה דברים וסיים בחמשה, וזה הוא מפני דלשם זובח ילפינן מדרשות אחרות בריש זבחים ואחת מהן לעיל בפסוק ד' ונרצה לו לכפר עליו, לו לכפר ולא לחבירו לכפר, יעו"ש.
.
(שם מ"ו ב')
(שם מ"ו ב')
אשה ריח ניחח. נאמר בעולת בהמה אשה, ריח ניחח ובעולת העוף אשה, ריח ניחח (פ' י"ז) ובמנחה אשה ריח ניחח (כ' ב'), ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכון את לבו לשמים פונראה פשוט דהיינו רק בעני המביא עולת עוף או מנחה, אבל עשיר המביא קרבן עני אין עולה לו כמו קרבן עשיר, משום דכיון דמצותו בקרבן עשיר והביא קרבן עני לא קיים המצוה כראוי. וראיה לזה משום דאל"ה איך תתקיים הדרשה ממבחר נדריך (יומא ל"ד ב'). כיון דאין נ"מ בזה, וגם בקרבנות צבור קי"ל אחד מיוחד שבעדרו [שם] והיינו טעמא משום דאין צבור מעני, וא"כ בעשיר יחיד דינו בזה כמו הצבור להביא מן המובחר. ועיין בתוי"ט סוף פ"ב דאבות ד"ה ונאמן ובשבועות ט"ו א' ובתוס' ד"ה ללמדך, וצ"ע.
.
(מנחות ק"י א')
(מנחות ק"י א')
ריח ניחח לה'. מכאן שאין ריח ניחח בבמה פזר"ל דבמזבח אסור לצלות הבשר קודם שמעלהו, דא"כ כשיקריבו אח"כ אין בו ריח וכתיב ריח ניחח, אבל בבמה מותר לעשות כן לכתחלה. וטעם הדבר משום דבבמה לא היתה השכינה שורה ואין זה נקרא לה', וזה רק בבמה קטנה, אבל בבמה גדולה נקרא לה' ששם היתה השכינה שורה, ובארנו ענין הבמות לעיל ריש פסוק ד' בדרשה וסמך, יעו"ש וצרף לכאן.
.
(זבחים קי"ט ב')
(זבחים קי"ט ב')
ריח ניחח לה'. תניא, א"ר שמעון בן עזאי, בוא וראה, פה כתיב בפרשת קרבנות, שלא נאמר בהם לא אל ולא אלהים אלא ה', שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק פחר"ל שלא נאמר פעם אל ופעם אלהים ופעם ה' כדי שלא יאמרו רשויות הרבה הן, והדבר מוכיח שזה ששמו כך צוה להקריב לו מנחה וזה ששמו כך צוה להקריב לו פרים וזה אילים, לכן נאמר בכולם ריח ניחח לה', ועיין בחא"ג.
[מנחות ק"י א']
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Torah Temimah, Vilna, 1904
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001750892
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
במהדורה זו חסרים 6 מיקומי טקסט הזמינים במאגר. לא הושלמו קטעים ממהדורות אחרות.
SHA-256: ef2a187d3f6f8fbdd296dd78780af6dcee0a1337cd7fd6f3d39c05feebe95aad